פורסם פסק-הדין בעניין משעל.
המערער, בעל תואר ראשון בתעשייה וניהול ובעל תארים מתקדמים מבית הספר לעסקים של אוניברסיטת קולומביה, עבד בתחום המכשירים הפיננסיים בנק ההשקעות Lehman Brothers משנת 2002 ועד אוגוסט 2008. הָחל מאוגוסט 2009 עובד המערער בתפקיד ניהולי בחברת איבקו בע"מ, שבבעלות הוריו והעוסקת בנדל"ן, בה הוא משַמש כדירקטור משנת 1997.
ביום 30.6.209 חתם המערער על הסכם אופציה לרכישת מקרקעין הכוללים שני מגרשים: מגרש ריק הכולל זכויות בנייה של 34 יחידות דיור; (המגרש הריק") ו8.9% ממגרש נוסף המַקנה זכויות במקרקין משותפים ("המגרש המשותף"). המערער שילם תמורת האופציה סך של 446,950 ש"ח ולשם מימושה נקבעה תוספת תמורה בסך של כ-8.5 מיליון ש"ח. תוקפה של האופציה היה לחודשיים בלבד.
בחודש אוגוסט 2009 חתם המערער על שני הסכמים למכירת האופציה לצדדים שלישיים: האחד, הסכם למכירת אופציה לרכישת המגרש המשותף בתמורה ל-414,269 ש"ח; השניף הסכם למכירת האופציה לרכישת המגרש הריק לקבוצת רכישה בת 34 רוכשים תמורת סך של 1,399,430 ש"ח.
מכירת האופציה הניבה למערער רווח בסך 1,367,109 ש"ח אודותיו דיווח המערער בדו"ח השנתי כרווח הון.
המשיב (פקיד-שומה כפר-סבא), לעומת זאת, קבע, כי ההכנסה ממכירת האופציה מהווה הכנסה מעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי כמשמעותה בסעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה. מכאן הערעור.
בראשית הדברים, נדרש השופט ד"ר בורנשטין למבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך סיוּוגה של עסקה כעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי, תוך שהוא מציין, כי יש, לשיטתו, ליתן משקל משמעותי במיוחד למבחן הסיכון הכלכלי אשר יכול שיהא בראש ובראשונה בְּשל סוג הנכס (ולפיכך חֵלק ממבחן "טיב הנכס ואופיו"), אך יכול להיות חלק מכל אחד מהמבחנים האחרים, כגון: בְּשל מַרכיב אשראי גבוה (ולפיכך חֵלק ממבחן "אופן מימון העִסקה") או בְּשל תקופת החְזקה קצרה או בְּשל העלויות הרבות הכרוכות בפעולות ההשבחה ובהקמת המנגנון, וכיוצא בכך.
לגופו של עניין, קבע השופט ד"ר בורנשטין, כי יישום המבחנים שהותוו בהלכה הפסוקה בנסיבות המקרה דנן מביא למסקנה כי מקור ההכנסה ממכירת האופציה הוא בעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי. נא ראו לעניין זה, את הניתוח המנוי בסעיף 38 ואילך לפסק-הדין ובכלל זאת את החשיבות שייחֵס השופט ד"ר בורנשטין לפעילות המתווך בעסקה ולמומחיותו של המערער.