פיניסאר ישראל בע"מ ("המערערת") עוסקת במחקר ופיתוח עבוּר חברת האם שלה (100%) ("חברת האם") המאוגדת במדינת דלאוור שבארה"ב, שלימים נרכשה על-ידי תאגיד אמריקאי אחר.
בהסכם שנכרת בשנת 2004 ("ההסכם") בין המערערת לבין חברת האם נקבע, כי תמורת שירותי המחקר והפיתוח שתבצע המערערת עבוּר חברת האם תשלם האחרונה למערערת את הוצאותיה בקשר לכך ("הוצאות הביצוע") ובתוספת רווח בשיעור 2%. דהיינו, הצדדים התקשרו בעסקה מסוג + Cost.
בשנת 2007, עודכנו תנאי ההסכם ושיעור הרווח מעל ההוצאות הועמד על 8% משנת 2007 ("רווח מהוצאות").
בשנים 2005–2007 העניקה חברת האם לעובדי המערערת אופציות הניתנות למימוש למניותיה, במסלול רווח הון הקבוע בסעיף 102 לפקודה.
בדו"חותיה החשבונאיים רשמה המערערת הוצאות בגין הענקת האופציות ("שווי האופציות") ובשנת 2005 כָּללו המעררת וחברת האם את שווי האופציות בהוצאות הביצוע לצורך חישוב הרווח מהוצאות באותה השנה. לעומת זאת, בשנות-המס 2006 ו-2007 לא כָּללו המערערת וחברת האם את שווי האופציות בהוצאות הביצוע לצורך חישוב הרווח מהוצאות בשנים האמורות. כמו-כן, בדיווחיה למס בשנות-המס 2005–2006 דרשה המערערת לנַכּוֹת את ההוצאות בגין הקצאת האופציות ואילו בדו"ח לשנת-המס 2007 לא דרשה ניכוי כאמור.
המחלוקת בין המעררת לבין המשיב, פקיד-שומה רחובות, הייתה בסופו של דבר לגבי שתי סוגיות הקשורות להוראות סעיף 85א לפקודת מס הכנסה (שעניינו ב"מחירי העברה"): האחת, האם היה על המערערת לכלוֹל בחישוב הרווח מהוצאות הביצוע את שווי האופציות; והשנייה, האם, וככל שתתקבל עמדת המשיב בעניין הכללת שווי האופציות כאמור, המערערת חייבת במס נוסף בגין תוצר הריבית הנגזר מסכום ההפרש שבין הרווח שהיה על חברת האם להעביר למערערת תמורת שירותי המו"פ לבין סכום הרווח שהעבירה בפועל.
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט מ' אלטוביה, דחה את הערעור.
נאמן לגישתו בעניין קונטירה טכנולוגיות בע"מ (קישור לפסק-הדין) (קישור למבזק בעניין זה), קבע השופט אלטוביה, כי אין בעובדה שהמערערת בחרה במסלול ההוני שלפיו היא אינה זכאית לנכות את שווי האופציות מהכנסותיה כדי לגרוֹע מהיותן של הוצאות אלו הוצאות בייצור הכנסה המותרות בניכוי לצורכי מס. עוד קבע השופט אלטוביה, כי אף אם בפועל לא הוציאה המערערת כל תשלום מכיסה בקשר עם הקצאת האופציות, הרי שלצורך חישוב הרווח מההוצאות יש לראוֹת בשווי האופציות הוצאה שהוציאה המערערת.
באשר לחוב הנוסף, קבע השופט אלטוביה, כי בדין חִייב המשיב חוב זה בריבית, הגם שהסעיף הרלבנטי לעניין זה הינו 85א ולא 3(ט).