המערעת, איזי פורקס טכנולוגיות (2004) בע"מ, הינה בבעלות מלאה של חברת איזי פורקס קפריסין ("החברה הקפריסאית") העוסקת בתחום הפורקס ובבעלותה תוכנה לסחר מקוּון במט"ח.
לטענת המערערת, עיסוקה במתן שירותי מחקר ופיתוח ושירותי תחזוקה ותמיכה לאתר האינטרנט של החברה הקפריסאית, ובהתאם היא זכאית לשלם מע"מ בשיעור אפס על הכנסותיה מהחברה הקפריסאית. זאת, בהתאם להוראות סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ.
המשיב (מנהל מע"מ גוש דן), לעומת זאת, קבע, כי התוכן הכלכלי האמיתי של הקשרים בין החברה הקפריסאית לבין חברה קשורה נוספת בשם איזי פורקס בע"מ ("פורקס") מלמד, כי פורקס הינה סניף של החברה הקפריסאית ועל-כן יש לה פעילות ועסקים בישראל, וממילא אין לראות בה "תושב חוץ" לעניין סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ (סעיף 30(ג) לחוק מע"מ מגדיר "תושב חוץ" לפי הגדרתו בסעיף 1 "כשהוא נמצא מחוץ לישראל ואין לא עסקים או פעילות בישראל").
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופטת ד' קרת-מאיר, דחה את הערעור.
השופטת ד' קרת-מאיר בָּחנה את הראיות שהוצגו בפניה – ובכלל זאת תשובתה של פורקס לבקשת אישור תביעה ייצוגית אשר הוגשה נגדה – וקבעה, כי פעילותה של פורקס אינה מתמצית בשיווק עבוּר החברה הקפריסאית אלא נרחבת הרבה יותר, ואף כוללת מעורבוּת בניהול המערך הכספי של חברה זו; וכי היא מהווה למעשה סניף של החברה הקפריסאית בישראל.
בהתאם, קבעה השופטת ד' קרת-מאיר, כי יש לראות בחברה הקפריסאית כמי שיש לה עסקים ופעילות בישראל ואין היא בגֶדר "תושב חוץ".