פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים בעניין ליברמן ואח' (קישור לפסק-הדין).
עניינו של פסק-הדין בשש בקשות לאישור תובענות מינהליות כייצוגיות שהוגשו נגד תאגידי המים והביוב בערים שונות (הדיון בבקשות אוחד בהסכמת הצדדים).
בבקשות נטען, כי המשיבות גובות מע"מ בשיעור הקיים בעת תשלום החיוב או עם גמר מתן השירות, בעוד שעליהן לגְבות את המע"מ במועד אספקת השירות; וכי כתוצאה מכך, נאלצו המבקשים וצרכנים רבים אחרים לשלם מע"מ בשיעור 17% במקום בשיעור 16%, בגין שירותי מים וביוב שסופקו להם עוֹבר ליום 1.9.2012 (המועד בו שיעור המע"מ עלה ל-17%).
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופטת ד"ר ד' אבניאלי, דחה את הבקשות.
השופטת ד"ר אבניאלי נדרשה להוראות סעיף 29(1א) לחוק מע"מ (שנוסף במסגרת תיקון 42 לחוק) וקבעה, כי אין מדובר בשירות הניתן "חלקים חלקים" כטענת המבקשים, אלא בשירות מתמשך שלא ניתן להפריד בין חלקיו (כטענת המשיבות, שהתבססו, בין היתר, על הנחיות רשות המיסים בעניין זה), וממילא בדין גבו המשיבות את המע"מ לפי שיעורו בעת קבלת התמורה.
השופטת ד"ר אבניאלי הוסיפה וציינה, כי הפרשנות המוצעת על-ידי המבקשים לסעיף 29(1א) לחוק מע"מ היא לא רק מגמתית ושגויה, אלא אף פוגעת בחברי הקבוצה. שכּן, אם תתקבל עמדת המבקשים, לא יוכלו הצרכנים להינות מההפחתה במע"מ (דוגמת ההפחתה האחרונה מ-18% ל-17%) באותם מקרים שהפחתה חלה במועד התשלום, וייאלצו לשלם את המע"מ "ההיסטורי" שחל במועד קבלת השירות.
לאור האמור, דחתה השופטת ד"ר אבניאלי את הבקשות לאישור התובענות כייצוגיות וחייבה את המשיבים לשלם לכל אחת משבע המשיבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ש"ח (ובסה"כ 210,000 ש"ח).