העורר 2, גדעון פיינר, היה בעל מניות בעוררת 1, חברת מירלון בע"מ ("מירלון"), חברה רשומה בבלגיה שהחזיקה בנכסים שונים ובכלל זאת ב-20% ממניותיה של חברת פימיפלסט בע"מ ("פימיפלסט").
פימיפלסט הוקמה על-מנת לרכוֹש מפעל שישמש כקבלן-משנה לייצור מוצרים. פימיפלסט רכשה את המפעל אולם בסופו של יום לא עָסקה בייצור ונותרה הבעלים של הנכס בלבד וזה הושכר, כך שכּל הכנסותיה נבעו מדמי השכירות.
מירלון החזיקה גם במניות חברת Polyner Logistics Holdings Ltd, שהינה חברה רשומה בישראל ("החברה הישראלית") שהייתה בעלת חלק מהמניות בחברת Polyner Logistics BV, שהינה חברה רשומה בהולנד ("החברה ההולנדית"), אשר הייתה אף היא בשליטת העורר 2. יתרת המניות של החברה ההולנדית הוחזקו על-ידי חברה בשם Olmi Corporation NV, שהיא חברה בשליטת העורר 2 הרשומה באיים האנטילים ("החברה האנטילית").
בשנת 2007, בעקבות הליכי שומה בין העורר 2 לבין פקיד-שומה כפר-סבא, הושג בין הצדדים להסכם הסכם שומה ("הסכם השומה"), בגדרו נקבע מִתווה לשינוי מבנה החזקותיו של העורר 2 בחברות שהוגדרו בהסכם. בכלל זאת, נקבע, כי החברה הישראלית תפורק וכי מניותיה תיחשבנה כמועברות לידי העורר באופן אישי; וכי החברה האנטילית תפורק ומניותיה תועברנה לידי העורר 2 ללא חבות במס.
הסכם השומה התייחס גם לפירוק מירלון, הגם שבאופן עקיף בלבד (ראו לעניין זה, את סעיף 5 לפסק-הדין).
בשנת 2012 דרשה בעלת מניות הרוב בפימיפלסט למכוֹר את המניות.
לטענת העורר 2, הוא התנגד לכך אולם בהתאם לתקנון החברה ולהסכמים שבין הצדדים הוא נאלץ לקבל את דעת הרוב.
מניות פימיפלסט – ובכללן המניות שבבעלות מירלון – אכן נמכרו והעוררים הגישו הצהרה על מכירה זו למשרדי מיסוי מקרקעין. להצהרה זו צורפה הצהרה נוספת על העברת מניות פימיפלסט לעורר 2 אגב פירוקה של מירלון, בגדרהּ התבקשו פטוֹר ממס שבח למירלון לפי סעיף 71(א) לחוק מיסוי מקרקעין ופטוֹר ממס רכישה לעורר 2 מכוח תקנה 27(ב) לתקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (מס רכישה), התשל"ה–1974 ("תקנות מס רכישה").
המשיב קיבל את בקשת מירלון לפטוֹר ממס שבח אך דחה את בקשת העורר 2, מהטעם שהפטוֹר ממס רכישה על-פי תקנה 27(ב) לתקנות מס רכישה חל רק לגבי נכסים שהיו בבעלות האיגוד במועד כניסת התקנות לתוקף בשנת 1983, נסיבות שלא התקיימו לגבי מירלון.
מכאן הערר.
בערר העלה העורר מספר טענות אך במסגרת הסיכומים בוּסס הערר רק על הטענה כי הסכם השומה מחיֵיב את המשיב לפטוֹר את העורר 2 ממס רכישה.
ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' סוקול – יו"ר הוועדה, רו"ח ג' יחזקאלי-גולן ורו"ח ש' פסטנברג – חברים) דחתה את הערר.
הוועדה ניתחה את לשון הסעיפים הרלבנטים בהסכם השומה וקבעה, כי ההסכם אינו מתייחס כלל להחזקותיה של מירלון במניות פימיפלסט, אלא רק בחבויות המס שתחולנה בפירוק החברה הישראלית ופירוק החברה האנטילית.
עוד קבעה הוועדה, כי הסכם השומה מתייחס לחבויות המס בפירוק מירלון רק באופן כללי תוך שנקבע, כי רק לאחַר חתימת הסכם השומה ידונו הצדדים בחבויות המס הנובעות מפירוק מירלון, דהיינו הצדדים קבעו מפורשות שהסכם השומה אינו מַסדיר את חבויות המס בגין פירוק מירלון.
בנוסף, קבעה הוועדה, כי אין היא סבורה שעמדת המשיב מנוגדת לחובת ההגינות המוטלת על הרשות המינהלית, שכּן הרשות לא הסתירה מאום מהעוררים ולא הציגה כל מצג בדבר מתן פטוֹר להעברת מניות פימיפלסט אגב פירוק מירלון; להפך, היא העמידה את העוררים על רצונה לקבל דיווח מלא על כלל הנכסים ולערוך דיון נוסף לגבי חבויות המס בעקבות הפירוק.
לבסוף, קבעה הוועדה, כי לא ניתן להתעלם, כטענת העורר 2, מאישיותה הנפרדת של מירלון ולראוֹת בעורר 2 כבעלים שביושר (Beneficial Owner) מיום רכישת מניות פימילפסט. שכּן, טענה זו לא הוכחה והעורר 2 הסתפק בטענה כללית ללא כל תשתית ראייתית וללא כל התייחסות לשאלה האם בדין המקומי ניתן להתעלם מהאישיות המשפטית הנפרדת של חברות החוץ.
יצוין, כי הגם שהעוררים לא חזרו בתצהיר שהוגש על-ידם ובסיכומי הטענות על הטענה כי פימיפלסט לא הייתה איגוד מקרקעין, ראתה הוועדה אל נכון להתייחס לטענה זו וקבעה, כי היות שלא היו לפימיפלסט נכסים אחרים זולת מבנה המפעל, כמו גם לאור העובדה שבהצהרה שהוגשה למשרדי מיסוי מקרקעין על עסקת מכירת המניות הוצהר כי מדובר באיגוד מקרקעין, הרי שברי כי פימיפלסט אכן הייתה איגוד כאמור.