עניינה של ההחלטה בבקשת המערער, יועץ מס במקצועו ומספק שירותי הנהלת חשבונות ללקוחותיו, לקבל על הסף את הערעור שהגיש על החלטתו של המשיב, מנהל מע"מ חדרה, לפסוֹל את ספריו ולחַייבו בכפל-מס על-פי סעיף 50(א) לחוק מע"מ ובקנס על-פי סעיף 95 לחוק. זאת, בגין הוצאת חשבוניות פיקטיביות שהוצאו, לטענת המשיב, על-ידי המערער ו/או על-ידי מי מטעמו בחברות שונות.
בקשתו של המערער נסמכה על שלושה טעמים: אי-אספקת תשתית ראייתי לפסילת הספרים ולהטלת קנס הפסילה; הפרת חובה השימוע וההנמקה; והתיישנות, אם כי רק בהתייחס לשומות משנת 2008, וזאת מהטעם שהחלטות המשיב ביחס לשנת 2008 ניתנו ביוני 2014 בעוד שתקופת ההתיישנות הינה, לשיטתו, 5 שנים.
בית-המשפט המחוזי בחיפה, מפי השופטת א' וינשטיין, דחה את הבקשה.
בראשית הדברים, נדרשה השופטת וינשטיין למהותה של הטענה המקדמית תוך שהיא חוזרת על דבריה בעניין הרצוג (קישור למבזק בעניין זה) כי רק מקום בו שמיעת הטענה המקדמית תביא לקיצור ההליך וייעולו ייעתר בית-המשפט לבקשה מקדמית כאמור.
לגופו של עניין, קבעה השופטת וינשטיין, כי הטענה בדבר היעדר תשתית ראייתית הינה דוגמה מובהקת לטענה שאינה מקדמית במהותה ועל-כן אינה ראויה להידון ככזו; כי לא עמדה למערער זכות שימוע לפני מתן ההחלטה על הטלת הקנס (וממילא אין לקבל את הבקשה לקבלת הערעור על הסף בְּשל הטענה כי זכות זו נשללה); כי לגבי ההחלטה על פסילת ספריו עמדה למערער זכות שימוע אך אי-קיומו של שימוע כאמור אינו גורר אחריו את בטלות ההחלטה על פסילת הספרים שכּן פגם זה נרפא לאור החקירות שנערכו למערער במסגרת ההליך הפלילי במהלכן ניתנה למערער הזדמנות להשמיע את עמדתו (וראו לעניין זה את קביעותיה של השופטת וינשטיין בסעיפים 27–42 להחלטה); כי אין לומר שהחלטות המשיב נעדרות הנמקה; וכי לאור הלכת זאב שרון בעליון (קישור למבזק בעניין זה) למשיב נתונה הזכות להטיל כפל-מס על-פי סעיף 50 לחוק בתקופת ההתיישנות הכללית הקבועה בחוק ההתיישנות, דהיינו על-פני 7 שנים, כשהמועד לתחילת מניין תקופה זו יכול להיקבע רק לאחַר שמיעת ראיות (דהיינו, גם טענת ההתיישנות במקרה דנן אינה כזו שניתן להכריע בה בלא שמיעת ראיות, כטענה מקדמית).
לאור כל האמור, דחתה השופטת וינשטיין את הבקשה לקבלת הערעור על הסף, אך הוסיפה וקבעה, כי המשיב הוא שיישא בנטל הראשוני של הבאת הראיות והוא יפתח בהבאתן.