במבזק מיום 26.12.2013 דיוַוחנו אודות פרסום פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין כהן ואח' (קישור לפסק-הדין), שם דחה בית-המשפט המחוזי בחיפה (ס' הנשיא, השופטת ש' וסרקרוג) את טענת המערערים, שהועסקו על-ידי משרד ראש הממשלה ונשלחו לשליחות בחו"ל, לפיה הם זכאים להחיל על כללי מס הכנסה (בעלי הכנסה מעבודה בחוץ לארץ), התשמ"ב-1982 ("הכללים") את שיעורי המס הקבועים בסעיף 121 לפקודה חֵלף שיעורי המס הקבועים בכללים.
סוגיה דומה התעוררה בעניין טורק שהובא בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב ופסק-הדין בעניין ניתן לפני מספר ימים (קישור לפסק-הדין).
באותו מקרה, מדובר היה בתושב ישראל שהֵחל לעבוד בספטמבר 2011 מטעם משרד החוץ בשגרירות ישראל בטוקיו.
משרד החוץ חישב את משכורתו וניכה מס במקור בהתאם לכללים, כאשר שנת-המס שבמחלוקת היא 2011 במהלכה שולמה למערער משכורת בגין 4 חודשים בלבד, ועל-כן מדרגות המס שלפיהן חושב המס הופחתו לשליש כמתחייב מהכללים וממילא הביאו לחבות מס גבוהה יותר בהשוואה למס שהיה מחושב לפי סעיף 121 לפקודה.
המשיב, פקיד-שומה תל-אביב 3, דחה את בקשת המערער להחיל את שיעורי המס הקבועים בסעיף 121 לפקודה על הכנסותיו. מכאן הערעור.
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט י' אטדגי, דחה את הערעור ללא חיוב בהוצאות.
השופט אטדגי ניתח בהרחבה את הוראות סעיף 67א לפקודת מס הכנסה (מכוחן הותקנו הכללים) ותכליתן וכן את הוראות הכללים וקבע שאין לקבל את טענות המערער לפיהן יש להחיל את שיעורי המס הקבועים בסעיף 121 ובכלל זאת את הטענה לפגיעה בקניינו לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו.
עוד קבע השופט אטדגי, כי אין לקבל את טענתו החלופית של המערער, בהסתמך על פסק-הדין בעניין רפאל (ע"מ 1235/06), לפיה מאחַר ועבודתו בחו"ל הייתה בשגרירות ישראל והיות שהשגרירות נחשבת בחוק הבינלאומי כשטח טריוטוריאלי של אותה מדינה הרי שהשֹתכרותו מעבודתו זו היא כהשֹתכרות שנעשתה בישראל. זאת, לא רק מהטעם שהערעור באותו עניין דן בשאלת מקום החבות במס על ההכנסה שהפיק המערער דשם, אלא גם שיישום הוראות סעיף 4א לפקודה על תחולת הכללים יביא לכך שאֶלה לעולם לא יחולו על עובד שנשלח לעבוד בחו"ל מטעם המדינה, ותוצאה זו אינה מתקבלת על הדעת.
תשומת לבכם להערתו של השופט אטדגי (סעיף 20 לפסק-הדין), לפיה גם אם היה מתקבל הערעור היה צריך להתחשב בכך שלפחות חֵלק מהמס שהמערער חויב בו גוּלם על-ידי מעבידו (משרד החוץ), כך שלא הוא שהיה זכאי להשבת אותו חֵלק אלא מעבידו.