פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בעניין גרבורג (קישור לפסק-הדין).
המערערת, גב' שולמית גרבורג, מועסקת בבנק הפועלים מאז שנת 1988 ובמסגרת זו מילאה תפקידים שונים בבנק.
בשנת 2004 הוצע למערערת קידום לתפקיד ניהולי בכיר כמנהלת אזור ולאחר שהמערערת ניאותה לקבל על עצמה את התפקיד, נחתם בין הצדדים "הסכם עבודה אישי ומיוחד" לתקופה של שלוש שנים, הָחל מיום 1.3.2004.
במסגרת ההסכם נקבעה, בין היתר, זכאותה של המערערת לקבלת תשלום מענק חתימה בכל שנה וכן זכאותה ליחידות פנטום הניתנות למימוש במועדים הקבועים בהסכם.
הבנק ניכה מס במקור בגין ההכנסות ממימוש יחידות הפנטום ובגין ההכנסה ממענק החתימה לפי שיעור המס השולי של המערערת.
לעומת זאת, בדו"ח השנתי של המערערים לשנת-המס 2005 כמו גם לשנת-המס 2006, הצהיר המערער 1 (שהינו רו"ח במקצועו) על שני סוגי ההכנסה כרווח הון.
המשיב, פקיד-שומה גוש דן, סירב לקבל את המוצהר בדו"חות השנתיים ותחת זאת קבע, כי ההכנסות חייבות במס בהתאם לסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, בהיותן הטבות שניתנו למערערת מכוח יחסי עובד-מעביד ולא רווח הון.
מכאן הערעור.
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן, דחה את הערעור.
בראשית הדברים, נדרשה השופטת ד"ר אגמון-גונן להבחנה בין הכנסה פירותית לבין הכנסה הונית ובכלל זאת לפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין ניסים (ע"א 2640/11).
לגופו של עניין, קבעה השופטת ד"ר אגמון-גונן, כי ההטבות השונות שהוקנו למערערת 2 במסגרת ההסכם – ובכללן מענק חתימה, בונוס ויחידות פנטום – ניתנו למערערת במסגרת יחסי העבודה שלהּ עם הבנק וכפועל יוצא של נכונותה לקחת על עצמה תפקיד ניהולי בכיר ולעבור מהסכם קיבוצי להסכם אישי, כאשר אין מחלוקת כי המערערת לא יכולה הייתה להתקדם לתפקיד בכיר זה מבלי לוותר על זכותה לקביעוּת. בהתאם, קבעה השופטת ד"ר אגמון-גונן, כי במצב דברים זה, ולאור ההלכה שנפסקה בעניין ניסים, הן ההכנסה ממענק החתימה והן ההכנסה מיחידות הפנטום מהוות "הכנסת עבודה", החייבת במס לפי סעיף 2(2) לפקודה.
למעלה מן הצורך, המשיכה השופטת ד"ר אגמון-גונן וניתחה את שני סוגי התקבולים לפי מהותם ומאפייניהם הפרטניים, וזאת בהתאם לגישתה המקלה של השופטת א' חיות בעניין ניסים:
באשר למענק החתימה, קבעה השופטת ד"ר אגמון-גונן, כי בחינה מהותית שלוֹ מעלה, כי המדובר ברכיב נוסף של שכר, שנועד להוות תמריץ לחתימת המערערת על חוזה אישי ולנכונותה לקחת על עצמה תפקיד ניהולי בכיר, כפי שאף הובהר ברישא להסכם, וזאת בדומה לבונוס השנתי, המוסדר בסעיף 9 להסכם. תימוכין למסקנה זו מצאה השופטת ד"ר אגמון-גונן בעובדה שמענק החתימה משולם למערערת מדי שנה לאורך כל תקופת העסקתה בבנק והוא אף נכלל בשני הסכמי העסקה נוספים שעליהם חתמה המערערת עם הבנק לאחַר תום תקופת ההסכם נשוא ענייננו. דהיינו, בכל שנה שבּה המערערת ממשיכה להיות מועסקת על ידי הבנק בתפקידה, זכאית היא למענק החתימה, שמהווה, הן מבּחינת הבנק והן מבּחינת המערערת, רכיב שכר נוסף.
השופטת ד"ר אגמון-גונן הוסיפה והתייחסה לטענת המערערת כי המענק נועד לפַצותה בגין התחייבותה לתקופת צינון וקבעה, כי כלל לא הוכח כל קשר בין תשלום מענק החתימה לבין התחייבות המערערת לתקופת צינון; וכי מחקירתה הנגדית של המערערת עולה, כי בפועל היא המשיכה לתפקיד ניהולי חדש בבנק פיבי שוויץ ללא תקופת צינון ומבלי שהשיבה את מענק החתימה שקיבלה מהבנק.
עוד ציינה השופטת ד"ר אגמון-גונן, כי את מענק החתימה קיבלה המערערת עוד בטרם הגיעה תקופת הצינון וכי בהתאם לפסיקה הרוֹוחת לא קיימת אפשרות לראוֹת במענקים שניתנו לעובד עֵרב חתימתו על חוזה עבודה משום מענקים הוניים.
למעלה מן הדרוש ציינה השופטת ד"ר אגמון-גונן, כי אף אם היה מקום לקבל את טענת המערערים לפיה מענקי החתימה שולמו למערערת כנגד התחייבותה לתקופת צינון – ועניין זה לא הוכח, כאמור – אזי עדיין מוצדק לסַווג תקבול זה כהכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה. זאת, מהטעם שאין המדובר בענייננו בתניה בהסכם שנועדה למְנוע תחרות, כמו בפסקי-הדין בעניין אבידן וברנע, אלא בתניה שנועדה להגן על מידע עסקי רגיש השייך לבנק, שאותו רכשה המערערת תוך כדי עבודתה בבנק (ובעניין זה הפנתה השופטת ד"ר אגמון-גונן לעניין קרינגל).
באשר ליחידות הפנטום, קבעה השופטת ד"ר אגמון-גונן, כי יחידות אלו – המהוות, למעשה, מניות וירטואליות המייצגות החזקה תיאורטית באחוז מסוים מערך החברה – מחושבות, אמנם, לפי ערך מניות הבנק במועד המימוש, אולם אין בכך כדי להפוֹך את יחידות הפנטום למניות לכל דבר ועניין, כנטען. למעשה, קובעת השופטת ד"ר אגמון-גונן, לנוכח אופיָן של יחידות הפנטום, הן דומות במהותן לבונוס השנתי, שכּן הן נגזרות משווי מניית הבנק במועד המימוש, המושפע, בין היתר, מתוצאותיו העסקיות של הבנק, כאשר העובד המקבל אותן אינו חשוף לסיכון שאליו חשוף עובד המקבל מניות או אופציות, שעלול גם להפסיד את שוויָן. בהתאם, קבעה השופטת ד"ר אגמון-גונן, כי המדובר בתגמול כספי במזומן שמקבל העובד מהמעביד והמהווה הכנסת עבודה לכל דבר ועניין.