פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין שלמי (קישור לפסק-הדין).
בית-המשפט העליון (השופטים י' דנציגר, נ' סולברג וד' ברק-ארז) ראה אל לנכון להתאים את פרשנות דיני המס לשינויים במציאות החברתית הדינמית ולאמץ את דעת המיעוט בעניין עברי (ע"א 3489/99), וקבע, כי החזקה הקבועה בסעיף 49(ב) לחוק מיסוי מקרקעין – לפיה רואים בני-זוג כ"מוכר אחד" לצורך פטוֹר ממס שבח במכירת דירת מגורים מזַכה – היא חזקה הנתינת לסתירה.
אשר לאופן שבו יוכל הנישום לסתור את החזקה, הוחלט על-פי חוות-דעתו של השופט י' דנציגר, אליו הצטרפה השופטת ד' ברק-ארז, כי בעניינם של בני זוג נשואים יידרש הנישום להציג – כתנאי מקדמי – הסכם יחסי ממון, ובנוסף להוכיח כי בני הזוג פעלו על פי ההסכם הלכה למעשה, דהיינו כי ההפרדה הרכושית לא נותרה "על הנייר" אלא התקיימה בפועל.
מנגד, השופט נ' סולברג סבר, כי הנישום יוכל לסתור את החזקה גם בהעדר הסכם יחסי ממון, אם יוכיח כי התקיימה בין בני הזוג הנשואים הפרדה רכושית בפועל.