* סעיף זה קובע, כי "היה לחבר בני אדם חוב סופי והוא העביר את פעילותו לחבר בני אדם אחר שיש בו, במישרין או בעקיפין, אותם בעלי שליטה או קרוביהם (בסעיף זה - החבר האחר), בלא תמורה או בתמורה חלקית, בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את החוב שהחבר חייב בו מהחבר האחר".
בגדרהּ של הבקשה, עתרה המערערת (המבקשת בבקשה) למתן צו מניעה מהפעלת הליכי גבייה כנגדה על-פי פקודת המיסים (גביה) ומעיקול החזרי מיסים מכּל סוג שהוא ומהפעלת אמצעי אכיפה בדרך של מניעת שחרור משלוחי ייבוא חדשים.
יצוין מיד, כי הגם שמדובר בחוב מכס וחוב מס קנייה (הודעת החיוב הוּצאה לחברה החייבת בעקבות חשד כי זו הצהירה על ערך נמוך של סחורות מיובאות ובעקבות חקירה שערכה המשיבה בעניין זה), הרי שחוב זה כפוף להוראות סעיף 106(ב1) לחוק מע"מ, וזאת מכוח הוראות סעיף 231א לפקודת המכס וסעיף 29ד לחוק מס קניה.
בית-המשפט המחוזי, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, קיבל באופן חלקי את הבקשה.
בראשית הדברים, קבע השופט ד"ר בורנשטין, כי הגם שמדובר בבקשה לעיכוב ביצוע (כטענת המשיבה) ולא בבקשה לצו מניעה זמני (כטענת המבקשת), הרי שלאור הפגיעה המשמעותית בקניינה של המבקשת, וחרף מעמדו של בית-המשפט כערכאת "ערעור", יש לדון בבקשה כפי שיש לדון בכל בקשה אחרת לצו מניעה זמני. זאת, כמתחייב מפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין זאב שרון קבלנות בנין ועפר בע"מ (ע"א 3886/12).
השופט ד"ר בורנשטין הוסיף וציין, כי אין פירושו של דבר שהגשת ערעור על החלטה לפי סעיף 106 לחוק מע"מ מביאה לעיכוב אוטומטי של הליכי גבייה; ועל המבקש להראות כי הערעור מעלה שאלות רציניות שראוי לדון בהן וכי כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו.
לגופו של עניין, קבע השופט ד"ר בורנשטין, כי ראוי לקבל באופן חלקי את הבקשה באופן כזה שעד להכרעה בערעור המשיבה תהא רשאית להפעיל אמצעי גביה כנגד המבקשת – למעט עיכוב הוצאת טובין לפי חוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), התשכ"ח-1968 – וזאת אך ורק עד לגובה מחצית החוב; כאשר המחצית האחרת תובטח באמצעות רישום שעבוד על דירת המגורים של בעל מניות המבקשת ואשתו.