פורסם פסק-הדין של ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין מדלן ודוד ברוך (קישור לפסק-הדין).
באותו עניין, נדונו מספר מחלוקות בין העוררים, תושבי-חוץ לצורכי מס (אנגליה), לבין המשיב, מנהל מיסוי מקרקעין מרכז, ביחס לחבות במס שבח של העוררים במכירת מקרקעין שירשה העוררת מאביה המנוח. מבּין המחלוקות האמורות נידרש לשתי אלו: האחת, החלת חזקת השיתוף לצורך קביעת יום הרכישה של המקרקעין; והשנייה: ביצוע פריסה של השבח הריאלי.
עוּבדות המקרה בתמצית הינן כדלקמן:
אביה המנוח של העוררת רכש את המקרקעין בהם עסקינן בשנת 1930. בשנת 1975 נפטר האב ועל מכלול נכסיו, ובכללם המקרקעין, שולם מס עיזבון; כאשר על-פי שומת מס העיזבון, היו לאב מספר יורשים וביניהם רעייתו - אֵם העוררת - והעוררת, אשר יָרשו חלקו בלתי-שווים במקרקעין.
אם העוררת נפטרה בשנת 1999.
בשנת 2006 מכרה העוררת את הזכויות כאמור וחויבה במס שבח.
לטענת העוררים, יש להחיל את חזקת השיתוף הן ביחס ליחסים שבין הוריה המנוחים והן ביחס ליחסים שבינה לבין בעלהּ (הטעמים לכך ברורים: החלת חזקת השיתוף ביחס להוריה המנוחים של העוררת הייתה מביאה לכך שמחצית מיום הרכישה של המקרקעין תיקבע לשנת 1930 במקום 1975, וממילא הייתה מפחיתה את שיעור מס השבח באופן משמעותי; ואילו החלת חזקת השיתוף ביחס לעוררים הייתה מביאה לפיצול השבח ביניהם, וממילא להקטנת חבות המס בגינו, וזאת כפועל יוצא מאי-החלת החישוב המאוחד על-פי הלכת ניר יוסף, כל שכּן לאור הפריסה שביקשו העוררים).
עוד טענו העוררים, כי על המשיב לבצע פריסה של השבח הריאלי למרוֹת הוראות סעיף 48א(ה) לחוק מיסוי מקרקעין (לפיהן ביצוע הפריסה ייעשה רק לגבי תושב ישראל), וזאת כמתחייב מהוראות אי-האפליה הקבועות באמנה למניעת כפל-מס בין ישראל לבין אנגליה.
ביחס להחלת חזקת השיתוף על היחסים שבין הוריה המנוחים של העוררת, קבעה הוועדה פה-אחד, כי יש לראוֹת את אֵם המנוחה כי מי שויתרה על הזכות לטעון ולהוכיח את החזקה האמורה, וממילא אין להתיר לעוררת במעמדה כ"יורשת" להעלות טענה זו במקום אמהּ המנוחה.*
* אך ראו את הערתו של חבר הוועדה, רו"ח נ' הכהן, בסעיף 2 לחוות-דעתו, ולפיה יש לאפשר לצאצאי בני-זוג - במקרים נדירים ויוצאי דופן - לטעון ליישום חזקת השיתוף, של מי מי מהוריהם, גם לאחַר ששני ההורים הלכו לעולמם.
לעומת זאת, ביחס להחלת חזקת השיתוף על היחסים שבין העוררים, התגלעה מחלוקת בין חברי הוועדה: בעוד שיו"ר הוועדה, השופטת ר' שטרנבג אליעז הסכימה לקבל את טענת השיתוף בין העוררים, חברי הוועדה, רו"ח י' ביליצקי ורו"ח נ' הכהן דחו את טענת העוררים.*
* ראו לעניין זה, את סעיפים 6-5 לחוות-דעתו של רו"ח נ' הכהן.
באשר לזכאותם של העוררים לבצע פריסה של השבח בשלב השומתי אצל המשיב, התגלעה מחלוקת נוספת בין חברי הוועדה: בעוד שרו"ח הכהן קבע שהעוררים רשאים לבקש את ביצוע הפריסה מפקיד-השומה (באמצעות הגשת דו"חות שנתיים והחלת הוראות הפריסה הקבועות בסעיף 91(ה) לפקודת מס הכנסה) ובכך תעמוד רשות המיסים בדרישה לאי-אפליה הקבועה באמנת-המס, רו"ח ביליצקי הביע דעתו (ולדעה זו הצטרפה השופטת שטרנבג אליעז), כי לאור הוראות אי-האפליה שבאמנת-המס - הגוברות על הדין הכללי - חייב המשיב לבצע את פריסת השבח שנצמח לעוררת כפי שהיה עושה כן לגבי תושב ישראל.