פורסם פסק-הדין של ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין מושב אמונים להתיישבות שיתופית בע"מ (קישור לפסק-הדין).
העוררת, המחזיקה במשבצת קרקע מכוח הסכם משולש שנכרת בינה לבין הסוכנות היהודית ומינהל מקרקעי ישראל, החליטה בשנת 1989 על הרחבת היישוב לבני המקום על-יסוד קריטריונים שהיו קבועים בהחלטת מינהל 612 שהוחלפה בשלב מאוחר יותר בהחלטת מינהל 737.*
* נזכיר, כי החלטת מינהל 737 בוטלה בפסק-הדין של בית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק בעניין עמות שיח חדש - למען השיח הדמוקרטי ואח' נ' שר התשתיות הלאומיות ואח' (בג"ץ 244/00).
עוד החליטה העוררת ליתן לכל בעל נחלה ביישוב זכות המלצה על בן מושב לקבלת מגרש אחד בתכנית ההרחבה.
בהתאם, הקצתה העוררת זכות המלצה לבעלי נחלה מס' 75 במושב, מאיר ואוליביה אלפסי, שהינם ממייסדי העוררת.
לימים, מכרה משפחת אלפסי את זכויותיה בנחלה שהייתה לה ביישוב וביקשה לממש את זכות ההמלצה שהוקנתה לה באופן שהעוררת תמליץ עליה לקבלת מגרש בתכנית ההרחבה.
משמצאה העוררת שמשפחת אלפסי אכן עומדת בקריטריונים שהיו קבועים בהחלטת מינהל 737, המליצה למינהל להקצות לה מגרש בתכנית ההרחבה.
בגין ההמלצה הוציא המשיב, מנהל מיסוי מקרקעין רחובות, שומת מס שבח לעוררת, וזאת מהנימוק שההמלצה על משפחת אלפסי לקבלת מגרש בתכנית ההרחבה לאחַר שכבר לא הייתה רשומה כבעלת נחלה ביישוב, מהווה מכירת "זכות במקרקעין" כמשמעותה בחוק מיסוי מקרקעין.
ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופט מ' אלטוביה, בהסכמת חברי הוועדה רו"ח א' מונד ועו"ד ושמאי מקרקעין ד' מרגליות, קיבלה את הערר.
השופט אלטוביה נדרש לפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין צינדורף (ע"א 8249/01) וקבע, כי במקום שיש בידי הממליץ כוח משפטי המחייב את המינהל להחכיר מגרש למומלץ, אפשר לראוֹת בעצם ההמלצה כמכירת זכות במקרקעין.
לגופו של עניין, קבע השופט אלטוביה, כי הכוח שהיה בידי העוררת להמליץ למינהל על הקצאת מגרש למשפחת אלפסי נבע מהחלטת מינהל 612 ולא הגיע כדי כוח משפטי מחייב. בנוסף, ולאור פסקי-הדין של בית-המשפט העליון בעניין בארותיים (ע"א 3962/97) ובעניין קיבוץ מפלסים (ע"א 4071/02), קבע השופט אלטוביה, כי גם על-פי החלטה 737 לא הוקנתה לעוררת זכות בעלת תוקף משפטי מחייב לחַייב את המינהל להקצות לבן מקום שהומלץ על-ידה מגרש בתכנית ההרחבה.
שעה שכך, קבע השופט אלטוביה, כי מימוש ההמלצה בידי העוררת ביחס למשפחת אלפסי אינו מהווה "מכירה" כמשמעותה בסעיף 1 לחוק מיסוי מקרקעין.