במבזק מיום 26.7.2012 התייחסנו לפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בהמרצת הפתיחה שהוגשה על-ידי האחים זהר ויהודה זיסאפל וכן על-ידי בנימין הנגאל (ה"פ 871-08).
בגדרהּ של המרצת הפתיחה, טענו המבקשים, כי הם זכאים לבחוֹר בין החלת הוראות צו מס הכנסה (שיעור המס על רווח הון במכירת נייר ערך זר), תשנ"ב-1992 ("צו ההקלה") לבין החלת הוראות סעיף 94ב לפקודת מס הכנסה, וממילא להחיל את הוראות סעיף 94ב חֵלֶף הוראות צו ההקלה.
בית-המשפט, מפי השופט מ' אלטוביה, קיבל את טענות המבקשים (הגם שרק לגבי האחים זהר ויהודה זיסאפל, וזאת, בין היתר, לאור פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין הנגאל (ע"א 3266/08)), תוך שהוא קובע, כי יש לפרש את הוראות צו ההקלה באופן שאינו חורג מההסמכה שבפקודת מס הכנסה ולפיו הֶסדר המס נשוא הוראות אלו לא בא במקום הוראות סעיף 94ב, אלא אך מהווה מסלול מס חלופי שאין להחילו שעה שהוא יוצר חבות מס גבוהה יותר.
השופט אלטוביה הוסיף וקבע, כי לא נטען שהחלפת מניות לננט במניות מאדג' ו/או מכירת מניות מאדג' על-ידי המבקשים בוצעו ללא טעם מסחרי, ועל-כן, ניצול ההטבה הגלומה בסעיף 94ב לפקודה על-ידי המבקשים הינו ניצול לגיטימי.
עוד קבע השופט אלטוביה, כי אין לקבל את טענת המשיב, לפיה אין לאפשר למבקשים "לזגזג" ולהחיל על עצמם מסלול מס שונה ממסלול המס בו בחרו בשנות-מס אחרות, שכּן "לעולם רשאי נישום לבחור במסלול לגיטימי מופחת מס".
פקיד-השומה הגיש ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון, ובמסגרת הדיון בערעור הוסכם בין הצדדים, כי בית-המשפט יפסוק במחלוקת שביניהם, חֵלֵף פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי - על-פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.
לצורך כך נקבעה בין הצדדים "רצפה" העומדת על 10% מסכום המס השנוי במחלוקת ו"תקרה" העומדת על 33% מסכום המס השנוי במחלוקת, כאשר לסכום שייפסק - יתווספו הפרשי הצמדה וריבית, אך לא קנסות.
ביום 5.3.2014 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון (קישור לפסק-הדין).
נקבע, כי המשיבים (דהיינו, האחים זהר ויהודה זיסאפל) ישלמו למערער (פקיד-השומה) בתוך 45 יום 20% מסכום המס השנוי במחלוקת, כאשר לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית, אך לא קנסות, כאשר כל צד יישא בהוצאותיו בשתי הערכאות.
עוד נקבע, כי פסק-דין זה יבוא חֵלֵף פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי.