פורסם פסק-הדין של ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין מנחם (קישור לפסק-הדין).
העוררים 1 ו-2 הינם בני-זוג נשואים.
העורר 1 זכאי להקלה מכוח תקנה 11(א) לתקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (מס רכישה), התשל"ה-1974 ("התקנות"), לפיה "מכירת זכות במקרקעין לנכה, לנפגע או לבן משפחה של חייל שנספה במערכה לשם שיכונם חייבת במס רכישה בשיעור של 0.5%, ובלבד שחיוב במס רכישה בשיעור של 0.5% כאמור לא יינתן לאדם אחד אלא שתי פעמים בלבד".
העוררת 2 הינה נכה לצורך ההקלה במס רכישה ואשר ניצלה הקלה זו פעמיים בעבר.
בשנת 1981 ועוד בטרם נישאה לעורר 1 רכשה העוררת 2 דירת מגורים וקיבלה את הקלת המס מכוח תקנה 11(א) לתקנות.
בחודש אוגוסט 2008 ולאחַר נישואיהם, רכשו העוררים במשותף דירת מגורים, בגינהּ ביקשו וקיבלו הטבת מס מכוח אותה תקנה 11(א).
ואילו בחודש אוגוסט 2012 רכשו העוררים נכס במצב מעטפת ועם קבלתו ביצעו פעולות בנייה ונכנסו לגור בחודש ינואר 2013.
בגין רכישת הנכס בשנת 2012 התיר המשיב, מנהל מיסוי מקרקעין תל-אביב, לעורר 1 לנצל את הקלת המס על-פי תקנה 11(א) לתקנות, אך סירב להקנות את ההקלה האמורה לעוררת 2, מהטעם שלשיטתו היא כבר קיבלה את ההקלה האמורה פעמיים בעבר.
לטענת העוררים, נכה זכאי לשתי הקלוֹת ממס מכוח תקנה 11(א) לתקנות ומספר "אין סופי" מכוח חברותו בתא משפחתי הזכאי להקלה מכוח תקנה 1(ב), לפיה "מכירת זכות במקרקעין במשותף לבני זוג שאחד מהם הוא נכה כאמור בתקנת משנה (א)..., יוענק החיוב במס רכישה בשיעור של 0.5% לפי תקנת משנה (א) לשני בני הזוג...". לפי טענה זו, בכל פעם שנכה מקים תא משפחתי חדש אשר זכאי להקלה, יהיה זכאי תא משפחתי זה לשתי הקלוֹת נוספות ללא תלות בהקלות הקודמות אשר קיבל כל אחד מיחידיו מכח זכאותו האישית ומכוח התאים המשפחתיים הקודמים.
לחלופין, טענו העוררים, כי אף אם ייקבע כי העוררת 2 אינה זכאית להקלה, יש להקנות לה מדרגת מס רכישה של דירת מגורים ולא של בניין.
ועדת-הערר, מפי חבר הוועדה, עו"ד ושמאי מקרקעין ד' מרגליות (בהסכמת יו"ר הוועדה, השופט מ' אלטוביה, וחבר הוועדה, רו"ח צ' פרידמן), דחתה את הערר.
עו"ד מרגליות בחן את לשון תקנה 11 לתקנות ותכליתה, תוך שהוא מאזכר את פסקי-הדין של הוועדה שניתנו בעניין פביאן (ו"ע 1024/03) וזגורי (ו"ע 1559/08), וקבע, כי טענת העוררים בדבר זכאות העוררת 2 להקלה בפעם השלישית בחייה אינה סבירה.
עוד קבע עו"ד מרגליות, כי אין חולק שהעוררים רכשו מעטפת של דירה שאינה ראויה למגורים וכי למוֹכר לא הייתה התחייבות לסיים את הבנייה, וממילא הנכס הנרכש לא היה בגֶדר "דירת מגורים" לעניין שיעור מס הרכישה בו חייבת העוררת 2.