במבזק מיום 1.10.2013 התייחסנו לפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין שעלים ניהול נכסים בע"מ.
באותו מקרה, העותרים, שהיו בעלי זכויות בחלקים שווים במקרקעין, מכרו את המקרקעין לחברת בני משה קרסו בע"מ ("הקונָה") במסגרת הליכי כינוס.
מכירת המקרקעין הותנתה, בהתאם לדין, באישור רשם ההוצאה לפועל.
ביום 31.7.2007 הגישה הקונָה, בהסכמת המשיבים, בקשה לרשם ההוצאה לפועל לאישור הסכם המכר של המקרקעין לצורך נטילת משכנתה לרכישת הנכס. בו ביום אושרה הבקשה.
באישור, שניתן במסגרת החלטה של רשם ההוצאה לפועל, צוין כי תאריך מתן ההחלטה הוא יום 31.7.2007 ("יום אישור עסקת המכר"), תאריך הביצוע – שנראה כי הוא מועד המיועד לצרכים פנימיים – הוא יום 1.8.2007 ומועד הדפסת האישור הוא יום 5.8.2007.
לאחַר שהקונָה דיוְוחה ביום 6.3.2008 על תשלום התמורה, חתם רשם ההוצאה לפועל, בהתאם לסמכותו, על צווי מכר לפי סעיף 34א לחוק המכר, במסגרתם הורה על העברת רישום זכויות העותרים במקרקעין על שם הקונה ("יום מתן צווי המכר").
עוד קודם לכן, ביום 18.2.2008, לאחַר שאושרה עסקת המכר ובטרם התבקש רשם ההוצאה לפועל לחתום על צווי המכר כאמור, פורסם תיקון 61 לחוק מיסוי מקרקעין (קישור לתיקון), בגדרו בוטל מס המכירה, רטרואקטיבית מיום 1.8.2007, דהיינו יום אחד לאחַר יום אישור עסקת המכר על-ידי רשם ההוצאה לפועל.
עסקת מכר המקרקעין דוּוחה למנהל מיסוי מקרקעין תל-אביב, אשר קבע, כי יום המכירה הוא יום אישור עסקת המכר, דהיינו יום 31.7.2007. על-פי קביעתו זו, נמצאו העותרים חייבים במס מכירה בגין מכירת המקרקעין.
על קביעה זו הגישו המשיבים ערר, שנסב, אפוא, על פרשנות המונח "יום המכירה" כמשמעותו בסעיף 19(1) לחוק מיסוי מקרקעין:* האם יום אישור עסקת המכר על-ידי רשם ההוצאה לפועל או שמא יום מתן צווי המכר על-ידו?
* לפי סעיף 19(1) לחוק מיסוי מקרקעין, במכירה או בפעולה באיגוד באמצעות הליכי הוצאה לפועל יום המכירה הוא "היום שבו הושלמה המכירה או הפעולה על ידי הרשות המוסמכת לכך".
ועדת-הערר (יו"ר הוועדה - ס' הנשיא (בדימוס) ד' בר-אופיר וחברי הוועדה - רו"ח צ' פרידמן ונ' הכהן) קיבלה את הערר (ו"ע 1284/09).
על פסק-הדין של ועדת-הערר הגיש מנהל מיסוי מקרקעין ערעור לבית-המשפט העליון.
בית-המשפט העליון קיבל את הערעור ברוב דעות (ע"א 9559/11).
השופט צ' זילברטל – בהסכמת השופט י' דנציגר, וכנגד דעתו החולקת של השופט י' עמית – קבע, כי הגם שקיימת אי-בהירות לגבי משמעותו של המונח "הושלמה המכירה" ושתי הפרשנויות (דהיינו, זו של המערער וזו של המשיבים) מתיישבות עם לשונו של החוק, פרשנותו של המערער (דהיינו, מנהל מיסוי מקרקעין) למונח "הושלמה המכירה" שבסעיף 19(1) לחוק, לפיה "היום שבו הושלמה המכירה או הפעולה על ידי הרשות המוסמכת לכך" הוא יום אישור הסכם המכר על-ידי רשם ההוצאה לפועל; ובמקרה של אישור עקרוני מבעוד מועד – יום כריתת הסכם המכר, מגשימה בצורה הטובה ביותר את תכליתו של החוק.
שכּן, כבר במועד זה ניתן לומר שחָלה תמורה במערך הזכויות של הצדדים לעסקה, כי לכל אחד מהם כבר נוצרה הנאה הכלכלית מהעסקה שניתן לכמת את שוויָה, וכי הוקנה להם כוח תביעה קונקרטי (להבדיל מזכות תביעה מושגית בלבד). במובן זה, ציין השופט זילברטל, דומה יום אישור הסכם המכר על-ידי רשם ההוצאה לפועל ליום כריתת ההסכם בעסקה "רגילה". לעומת זאת, פרשנותם של המשיבים – שהיא אמנם אפשרית על-פי לשון החוק – סוטה שלא לצורך מהגיונו הפנימי של החוק, שכּן היא דוחה את יום המכירה למועד מאוחר יותר מהמועד שבּו נוצרה לצדדים הנאה כלכלית מן העסקה, ולמעשה עד לאחַר קבלת התמורה בעד הנכס שנמכר.
על פסק-הדין הגישו המשיבים (העותרים) עתירה לקיום דיון נוסף.
בית-המשפט העליון, מפי הנשיא, השופט א' גרוניס, דחה הבוקר את העתירה (קישור להחלטה).
הנשיא גרוניס קבע, כי אין מתקיימים במקרה זה התנאים לקיום דיון נוסף, שכּן טענות העותרים הינן טענות ערעוריות מובהקוֹת, המכוּונות נגד נכוֹנוּת ההכרעה בפסק-הדין נשוא העתירה.
הנשיא גרוניס הוסיף וחזר על ההלכה לפיה גם אם יש לפרשנות בפסק-הדין נשוא העתירה השלכות רוחב, הרי שכדי להצדיק דיון נוסף נדרשת הלכה מיוחדת וחריגה שיש בה כדי לשנות באורח מהותי נורמות ששררו בעבר.