פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין ספיר (קישור לפסק-הדין).
עניינו של פסק-הדין בבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד ארבע מבין חברות השכרת הרכב הגדולות בישראל ("חברות ההשכרה"), בטענה, בין היתר, כי חברות ההשכרה גובות מלקוחותיהן כספים שלא כדין שעה שהן מחייבות אותם במע"מ בגין רכיבי הביטוח בעסקות השכרת הרכב, וזאת כאשר תשלומי ביטוח אינם חייבים במע"מ.
יצוין מיד, כי חברות ההשכרה רשומות כ"עוסק" לעניין חוק מע"מ.
לטענת המבקשים, תשלום רכיבי הביטוח בעסקות השכרת רכב אינו תשלום המוטל על העִסקה ואף איננו תשלום בביצוע העִסקה, ומשכך אינו נכלל בגֶדר "מחירה של עסקה" כמשמעותה בסעיף 7 לחוק מע"מ. עוד טענו המבקשים, כי התשלומים בגין רכיבי הביטוח חוסים תחת הוראות תקנה 6(א) לתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו-1976,* אשר כותרתן "הוצאות לטובת צד שלישי", בהיותם סכום ששילמו חברות השכרת הרכב עבוּר לקוחותיהם.
* תקנה זו קובעת, כי "סכום ששילם עוסק כהוצאה בשביל לקוחו, והוצאה חשבונית או מסמך אחר שאישר המנהל לענין זה לשמו של אותו לקוח, לא יהיה חלק מהמחיר".
בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, מפי השופט פרופ' ע' גרוסקופף, דחה את הבקשה.
השופט פרופ' גרוסקופף קבע, כי חברות ההשכרה מחויבות מכוח הדין לבַטח את רכביהן בביטוח חובה ובביטוח צד ג' אצל חברת ביטוח, כאשר עלויות הביטוח כאמור מהוות חֵלק מעלוּת פעילותן, וזאת בדומה לעלוּת רכישת הרכבים, תחזוקתם וכו'. שעה שכך, עלויות אלו מתומחרות על-ידי חברות ההשכרה ומהוות שיקול בחישוב התמורה הנדרשת מלקוחותיהן, וממילא התמורה הנובעת לחברות ההשכרה בגין הביטוחים חייבת במע"מ. זאת, בין אם התמורה מוצגת ללקוחות כרכיב נפרד (תחת הכותרת "ביטוח") ובין אם לאו.
השופט פרופ' גרוסקופף הוסיף וקבע, כי אין לקבל את טענת המבקשים, לפיה מאחַר שרכיב ההוצאה בו עסקינן (ביטוח) משולם על-ידי חברות ההשכרה ללא מע"מ, גם גלגולו על כתפי הלקוח אינו צריך להיות מחויב במע"מ. זאת, לדבריו, מהטעם שהוראת סעיף 31(4) לחוק מע"מ (לפיה "מכירת נכס שעל פי דין לא ניתן היה בעת הרכישה או היבוא לנכות את מס התשומות בשל רכישתו או יבואו") הינה הוראה ייחודית ואין לה הוראה מקבילה לעניין רכישת שירות.
השופט פרופ' גרוסקופף דחה גם את טענתם הנוספת של המבקשים, לפיה מדובר בכפל-מס, שכּן בעוד שרכיב הביטוח חויב במס שכר ובמס רווח בידי חברות הביטוח, לא ניתן לנַכּוֹת בגינו מס תשומות. לשיטתו של השופט פרופ' גרוסקופף, אין מדובר באותו מס המוטל פעמיים בגין אותה פעילות כלכלית, אלא בשני מיסים שונים (מע"מ ומס שכר ורווח) המוטלים בְּשל שתי פעילויות כלכליות שונות (הראשון, בְּשל פעילות המוסד כספי - חברות הביטוח; והשני, בְּשל השירות שניתן על-ידי חברות ההשכרה לשוכר). קביעה זו אינה חפה, לדעתנו, ועם כל הכבוד הראוי, מביקורת.
השופט פרופ' גרוסקופף הוסיף וקבע, כי אין לקבל את טענת המבקשים, לפיה חברות ההשכרה משַמשות "צינור" להעברת כספי הביטוח מהלקוחות לחברות הביטוח (ולפיכך, מכוח תקנה 6(א) לתקנות אין לראוֹת את הֶחזר ההוצאה בגינם כחלק מהתמורה המשולמת לחברות ההשכרה). זאת, מהטעם שלא רק שחברות ההשכרה אינן רואות עצמן כ"צינור" גרידא לצורך העברת תשלומי הביטוח, אלא שהן אף לא עומדות במאפיינים הנדרשים לצורך כך, כמתחייב, בין היתר, מהלכת צ.ד.א. אחזקה ושירותים בע"מ (ע"א 8669/07).
לאור כל האמור, קבע השופט פרופ' גרוסקופף, כי הפרקטיקה של חברות ההשכרה - לפיה הן מחייבות במע"מ את מלוא התמורה שהן מקבלות - היא הפרקטיקה בה הן חייבות לנהוֹג על-פי חוק מע"מ, וממילא דינה של הבקשה לאישור התובענה כייצוגית להידחות.