במבזק מיום 8.7.2013* דיווחנו אודות פרסום פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין מלונות צרפת ירושלים בע"מ (ע"א 2587/12).
* למַעבר למבזק האמור, לחצו כאן.
בית-המשפט העליון קבע, כי כמבחן מרכזי לצורך ההבלנה בין מקרקעין למיטלטלין, בהקשר של מס רכישה, יש להחיל את "מבחן הכוונה" שעניינו בשאלה אם הייתה כוונה לחיבור של קבע או לחיבור ארעי.
היום פורסמה החלטתו של נשיא בית-המשפט העליון, השופט א' גרוניס, בעתירה שהגישה החברה לדיון נוסף בפסק-הדין האמור (דנ"א 5200/13).
הנשיא גרוניס דחה את הבקשה, בקובעו כי גם אם ישנו חידוש הלכתי מסוים בפסק-הדין, המדובר בהתפתחות טבעית והדרגתית של ההלכה המשפטית, מה גם שפסק-הדין נשוא העתירה אינו נמנה על המקרים החריגים והספורים שבהם עולה הצורך לקיים את ההליך הנדיר ויוצא הדופן של דיון נוסף.
חשוב לציין את דברי הנשיא גרוניס בכל הקשור להשלכות פסק-הדין: "בהקשר זה ראוי להוסיף, כי מסקנתה של העותרת, לפיה חלים המבחנים שנקבעו בפסק-הדין גם מחוץ להקשר המיסויי שבו נקבעו, אינה עולה בהכרח מפסק-הדין, כפי שמפורט בפסק-דינו של השופט מלצר. אעיר, כי לא נעלמה מעיניי טענת העותרת, המצביעה על כך כי בעוד שבעניין עיריית רמת גן נקבע כי מערכת מיזוג אוויר בתיאטרון היא מיטלטלין, הרי שבענייננו נקבע כי מערכת מיזוג אוויר בבית מלון היא חלק מן המקרקעין. בין אם אכן מדובר בסתירה של ממש, ובין אם קיימים הבדלים רלוונטיים בין המקרים, הרי שבכל מקרה, סיווגו של 'מחובר' מסוג מסוים אינו בגדר הלכה משפטית כללית ורחבת תחולה, מן הסוג שיש לקיים לגביו דיון נוסף בהרכב מורחב של שופטי בית המשפט העליון."