סיווּגם המיסויי של הכנסות והפסדים פיננסיים

כללי

כאמור, הכנסות פיננסיות שוטפות – ובכללן דיבידנד, ריבית, הפרשי הצמדה ודמי ניכיון – מתחלקות לשני סוגים: הכנסה פיננסית שוטפת המהווה הכנסה מעסק (הכנסה פיננסית שוטפת אקטיבית); והכנסה פיננסית שוטפת שאינה מגיעה כדי עסק (הכנסה פיננסית שוטפת פסיבית).

ההבחנה בין שני סוגי ההכנסות כאמור אוצרת בחוּבּה חשיבות רבה, כגון: לעניין הזכאות להקלות ופטורים ממס, שיעורי המס, כללי קיזוז הפסדים, שאלת החבות בדמי ביטוח לאומי ובדמי ביטוח בריאות וכו'.

המבחנים לסיווּגן של הכנסות פיננסיות שוטפות

קיימים שלושה מבחנים עיקריים לצורך ההבחנה בין הכנסה פיננסית שוטפת אקטיבית לבין הכנסה פיננסית שוטפת פסיבית: מבחן סיווּגו של המשקיע, מבחן הפעילות העסקית ומבחן האינטגרליות. מבחנים אלה יפים גם לצורך ההבחנה בין הפסד פיננסי פסיבי השקָעָתי לבין הפסד פיננסי פסיבי עסקי.

מבחן סיווּגו של המשקיע

מבחן זה נדרש לשאלה, האם עיסוקו של המשקיע הינו בתחום ההשקעות הפיננסיות.

היה ואכן מדובר במשקיע שעיסוקו הינו בתחום ההשקעות הפיננסיות (כגון: בנק, חברת ביטוח וכיו"ב גופים שעיסוקם בכסף), אזי הנטייה תהא לסַווג את הכנסותיו הפיננסיות השוטפות כאקטיביות.

עם זאת, גם הכנסותיהם הפיננסיות השוטפות של משקיעים שעיסוקם אינו בתחום ההשקעות הפיננסיות עשויות להיחשב כהכנסות פיננסיות שוטפות אקטיביות. זאת, בנסיבות בהן מתקיים לגבי אותם משקיעים מבחן הפעילות העסקית או מבחן האינטגרליות.

מבחן הפעילות העסקית

כללי

כאמור, לפי מבחן הפעילות העסקית, יש לנתח את פעילותו של המשקיע, בקשר עם הכנסותיו הפיננסיות השוטפות, ולבחון האם היא מגיעה כדי עסק. דהיינו, הכנסות פיננסיות שוטפות שנוצרו למשקיע תיחשבנה לאקטיביות אף אם הן לא בתחום עיסוקו "העיקרי" ובלבד שהן, כשלעצמן, מגיעות כדי עסק.

מבחן הפעילות העסקית כולל מספר מבחני-משנה. החלת מבחני-המשנה השונים אינה קלה כלל ועיקר, שהרי פעילותו של המשקיע עשויה לכלול סממנים עסקיים והשקָעָתיים גם יחד. אין זאת אלא, כי הפעלה נכונה של מבחני-המשנה השונים קשורה קשר הדוק בבירור מכלול העובדות והנסיבות של כל מקרה לגופו.

יש לציין, כי אין בהתקיימותו של מבחן אחד או אחדים ממבחני-המשנה השונים כדי להביא, בהכרח, לסיווּגן של הכנסות פיננסיות שוטפות כאקטיביות. באופן דומה, אין היעדרו של אחד או אחדים מהם מחיֵיב את המסקנה ההפוכה, דהיינו שבהכנסות פסיביות עסקינן.

מבחן התדירות

מבחן תדירות העסקאות הינו אחד המבחנים החשובים ביותר, הן לצורך ההבחנה בין הכנסה פיננסית שוטפת פסיבית לבין הכנסה פיננסית שוטפת אקטיבית והן לצורך ההבחנה בין הכנסה אקטיבית ממכירה פיננסית לבין רווח הון ממכירה פיננסית.

לפי מבחן זה, מספר רב של עסקאות עשוי להצביע על פעילות עסקית, וכנגזר מכך, על סיווּגה של הכנסה פיננסית שוטפת כהכנסה פיננסית שוטפת אקטיבית.

עם זאת, יש לזכור, כי אין במבחן התדירות, כשלעצמו, כדי להכריע באופן קונקלוסיבי בשאלת סיווּגה של ההכנסה. כמו-כן, לאור הפשטות היחסית של ביצוע פעולות בנכסים פיננסיים ובעיקר בכאלה הנסחרים בבורסה, סביר שתבוצענה פעולות רבות יותר בנכסים פיננסיים מאשר בנכסים אחרים, כגון במקרקעין.

מבחן משך ההחזקה

מבחן משך ההחזקה הינו אחד המבחנים החשובים ביותר לצורך ההבחנה בין הכנסה אקטיבית ממכירה פיננסית לבין רווח הון ממכירה פיננסית.

למשך ההחזקה אין חשיבות רבה לצורך ההבחנה בין הכנסה פיננסית שוטפת פסיבית לבין הכנסה פיננסית שוטפת אקטיבית. עם זאת, במקרים בהם רוכש המשקיע נכס פיננסי על-מנת שתיצמח לו הכנסה שוטפת מאותו נכס (כגון: רכישת איגרות-חוב נסחרות לצורך קבלת ריבית) ומוכר את הנכס בסמוך לאחר מכן, עשויה אותה הכנסה שוטפת להיחשב להכנסה אקטיבית ולא להכנסה פסיבית.

מבחן המומחיות

לפי מבחן זה, מומחיותו של המשקיע בתחום הפיננסי משמשת אַמַת מידה לסיווג הכנסותיו הפיננסיות השוטפות כעסקיות באופיָן. דהיינו, ככל שמומחיות המשקיע בתחום הפיננסי גדולה יותר, ניטה לסַווג את הכנסותיו הפיננסיות השוטפות כאקטיביות.

עם זאת, אין במבחן זה, כשלעצמו, כדי לשוות לפעילותו של המשקיע אופי עסקי, שהרי אחרת, יהיה כל חובב-מומחה לאיש מסחר ועסקים.

מבחן המימון

כאשר פעילותו של המשקיע ממומנת על-ידי הלוואות, ניטה לסבור, כי המדובר בפעילות עסקית. וזאת מדוע? השקעה נעשית, מִטֶבַע הדברים, בכספים המצויים ברשותו של המשקיע. מכאן, ששימוש במימון זר מצביע, ולוּ לכאורה, על רצונו של המשקיע ליצור "יש מאַיִן", ובתור שכזה הוא אוצֵר בחוּבּו סממנים עסקיים. מובן, שיש להידרש לעלות האשראי ותנאיו השונים.

עם זאת, יש לזכור, כי אין במבחן המימון כדי להכריע בסוגיית אופי העִסקה אלא להצטרף ליתר המבחנים.

מבחן ההיקף הכספי

לפי מבחן זה, פעילות שהיקפה הכספי הינו רחב בהשוואה להיקף מקורותיו של מְבצעה תיחשב כבעלת סממנים עסקיים.

מנגד, לעיתים, היקף כספי נרחב עשוי להצביע דווקא על פעילות השקעתית. על-כן, רצוי לראות במבחן ההיקף הכספי מבחן עזר בלבד לשם סיווּגה של הפעילות הנבחנת.

מבחן המנגנון

קיומו של מנגנון מנהלי המאפשר שליטה, ניהול ופיקוח, עשוי להעיד על סיווּגה העסקי של הפעילות המתבצעת באמצעות אותו מנגנון

עם זאת, ספק אם יש לייחֵס משמעות רבה למבחן זה לצורך סיווּגן של הכנסות פיננסיות שוטפות. שהרי, השקעה בנכסים פיננסיים אינה כרוכה, ברוב המקרים, בפעילות ארגונית נרחבת, ולמעשה, מספיק לפתוח חשבון ניירות-ערך ולתת הוראות קניה ומכירה.

מבחן מידת המעורבות

מידת מעורבותו של המשקיע בפעילות שהניבה את ההכנסות הפיננסיות השוטפות מהווה מבחן נוסף לסיווּגן של הכנסות אלה. מעורבות כאמור מעידה על פעילות אקטיבית וככל שזו תהא רבה יותר, ניטה לסַווג את ההכנסות הפיננסיות השוטפות שנוצרו בשל פעילות זו כאקטיביות.

מבחן האינטגרליות

הכנסה עסקית אינה מוגבלת רק לתקבולים שמקורם בפעילותו העיקרית של העסק, אלא כוללת כל הכנסה הנובעת מהשקעה פיננסית שהיא אינטגרלית לעסק ושמקורותיה הכספיים לא נותקו ממעגל העסקים הרגיל של המשקיע.

כלומר, כאשר הפעילות הפיננסית הינה חלק אינטגרלי מהפעילות העסקית והכסף שהושקע לשם כך לא נותק ממעגל העסקים, אזי ההכנסות הפיננסיות השוטפות הנובעות מההשקעה כאמור תסוּוגנה כהכנסות אקטיביות. לעומת זאת, כאשר הפעילות הפיננסית אינה חלק אינטגרלי מהפעילות העסקית והכסף שהושקע נותק ממעגל העסקים, תיחשבנה ההכנסות הפיננסיות השוטפות לפסיביות.

לדיון מקיף בנושא סיווּגן של הכנסות פיננסיות שוטפות, ראו פרק 6 בספרנו מיסוי שוק ההון.