פורסמו פסקי-הדין בעניין יהושע סגיס (ע"מ 1240/08) ובעניין זאב הולנדר (עמ"ה 1228/09).
שני פסקי-הדין התייחסו לשנת-המס 2003, במהלכה מכרו המערערים מניות של חברות ישראליות (חברת רדווד בעניין סגיס וחברת וריסיטי בעניין הולנדר) הנסחרות בבורסה בארה"ב ונחשבו, בשעתו, לניירות-ערך זרים בהתאם להוראות צו מס הכנסה (קביעת ניירות ערך זרים), התשנ"ב-1992.
לטענת המערערים, רווח ההון שנוצר להם במכירת המניות חייב במס בשיעור 15%, וזאת בהתאם להוראות סעיף 105יב לפקודת מס הכנסה, כנוסחה לאחַר תיקון 132 (ולפני תיקון 147).
לטענת המשיב (פקיד-שומה רחובות בעניין סגיס ופקיד-שומה פתח-תקוה בעניין הולנדר), לעומת זאת, רווח ההון חייב במס בשיעור 35% או בשיעור שולי, לפי העניין, בהתאם להוראת-המעבר שנקבעה בסעיף 89(י) לתיקון 132, לפיה "לעניין ניירות ערך זרים שיום רכישתם עד תום שנת המס 2006, יחולו הוראות לעניין שיעורי המס במכירת ניירות ערך זרים כהגדרתם בסעיף 16ה לפקודה כנוסחו ערב ביטולו בסעיף 14 לחוק זה, שנקבעו בצו מס הכנסה (שיעור המס על רווח הון במכירת נייר ערך זר), התשנ"ב-1992, ושיעור המס על רווח ההון הריאלי לא יפחת מ-35% או מהשיעור האמור בסעיף 121 לפקודה, לפי העניין, וזאת עד להתקנת תקנות לפי סעיף 105יג לפקודה, בנוסחו בסעיף 46 לחוק זה".
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט מ' אלטוביה, קיבל את הערעורים.
לדבריו, הוראת-המעבר חלה רק על ניירות-ערך זרים כהגדרתם לאחַר תיקון 132, דהיינו כאלה הנכללים בתקנות מס הכנסה (קביעת ניירות ערך זרים והוראת שעה), התשס"ג-2003.
דהיינו, המילים "כהגדרתם בסעיף 16ה לפקודה כנוסחו ערב ביטולו בסעיף 14 לחוק זה" מתייחסות למילים "ניירות ערך זרים" המופיעות בסיפא של הוראת-המעבר, ולא למילים "ניירות ערך זרים" המופיעות ברישא, וממילא יש לפרש את הוראת-המעבר באופן כזה שמיסוי ניירות-ערך זרים, כהגדרתם החדשה, ייעשה לפי שיעור המס שחלו על ניירות-ערך זרים, כהגדרתם הישנה.
השופט אלטוביה הוסיף וציין, כי פרשנות המשיב מנוגדת לחוזר המקצועי שהוצא בנושא זה על-ידי רשות המיסים (חוזר מס הכנסה 22/2002), וכי הגם שקיימת מחלוקת בפסיקה באשר למשקל שעל בית-המשפט להעניק לפרשנות שננקטה על-ידי הרשות, הרי שגם המתנגדים למתן משקל לפרשנות כאמור מסכימים כי אין הרשות רשאית לחרוג מהקבוע בהוראות-הביצוע שהיא קבעה והיא אף מנועה מלטעון לפרשנות שונה.