פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בעניין קיבוץ רמת רחל (ע"ש 5081-06)
עניינו של פסק-הדין בשאלת חבותו במע"מ של המערער, קיבוץ רמת רחל, בגין מכירת 32 דירות (למעשה, עניינו של הערעור במכירת 27 דירות).
לטענת המערער, פעולות המכירה היוו תוצאה של השתלשלות אירועים שבעקבותיה אולץ בסופו של תהליך ארוך למכוֹר את הדירות שנבנו על מקרקעיו, וזאת כדי למנוֹע פגיעה משמעותית בחבריו ולהבטיח עתידם. על-כן, טען המערער, כי מדובר במימוש נכס הוני בידי מי שאין עיסוקו במכירת מקרקעין, ובהתאם אין המימוש כאמור מהווה "עסקה" החייבת במע"מ.
המערער הוסיף וטען, כי מכירת הדירות פטורה ממע"מ מכוח סעיף 31(1א) לחוק מע"מ.*
* סעיף זה פוֹטר את "מכירתו של אותו חלק מבנין שאושר כבנין להשכרה לפי חוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט-1959, והחלק היה מושכר במשך חמש שנים לפחות..."
בית-המשפט המחוזי בירושלים, מפי השופטת מ' מזרחי, דחה את הערעור, תוך שהוא קובע, כי יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך ההבחנה בין הכנסה הונית לבין הכנסה מעסק, תומך בגישת המשיב, לפיה עיסוקו של המערער במכירת הדירות נכנס לגֶדר פעילות עסקית החייבת במע"מ.
השופטת מזרחי הוסיפה וקבעה, כי אין לקבל את טענתו של המערער בדבר זכאותו לפטוֹר ממע"מ על-פי סעיף 31(1א) לחוק מע"מ, וזאת מהטעם שפטוֹר זה מותנה בכך שחֵלק הבניין שנמכר ואשר יישא עִמו את הפטוֹר יהיה זה שהושכר במשך חמש שנים לפחות, וממילא אין לקבל את גישת המערער לפיה גם דירה שלא הייתה מושכרת תהא זכאית לפטוֹר כאמור.