פורסם פסק-הדין בעניין הוכמן (ע"מ (ת"א) 11010-10-10).
באותו מקרה, נדוֹנה שאלת זכאותו של המערער לשלם מע"מ בשיעור אפס על עסקות נטענות של ייצור טובין לחו"ל, וזאת בהתאם לסעיף 30(א)(1) לחוק מע"מ.*
* סעיף זה קובע, כי יוטל מע"מ בשיעור אפס על "מכירת טובין - למעט טובין כאמור בסעיף 33 - אם הותר לגביהם רשימון ייצוא או מסמך אחר שאישר לעניין זה המנהל".
המערער עוסק בייצוא של תרופות הורמונאליות בתחום הפוריות לרומניה ולמולדביה. לטענתו, הוא רוכש את התרופות המצויות במבחנות מיָצרנים ומספקים ישראליים ומייצא אותן לקליניקות בחו"ל, שם נעשה שימוש בתרופות לצורכי הפרייה. עוד טען המערער, כי במקור הוא ייצא את התרופות באמצעות עמיל מכס מקומי, אך לאור דרישת מסוף המטענים להפקיד את המטען יום קודם לטיסה, נגרם נזק לתרופות והוא נאלץ לייצא אותן באופן אישי, בתוך מזוודה שנלקחה על-ידו בעת טיסתו לחו"ל ומבלי שהוא הצטייד ברשימון ייצוא כנדרש באותו סעיף 30(א)(1).
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט א' אורנשטיין, דחה את הערעור.
בית-המשפט קבע, כי אין חוֹלק שלפי לשון החוק פשיטא, בהיעדר רשימון ייצוא, אין המערער עומד בתנאי סעיף 30(א)(1), ומשכך אין להחיל על העסקות הנטענות של ייצוא התרופות מע"מ בשיעור אפס.
בית-המשפט הוסיף וקבע, כי בכל מקרה לא עלה בידי המערער להוכיח שאכן עסקינן בייצוא טובין לחו"ל, וזאת, בין היתר, לאור הכשלים שנפלו בספרי המערער ובתעודות המשלוח שהציג, וכן בעובדה שהמערער לא הוציא חשבוניות כפי שהיה עליו לעשות בנסיבות העניין.