7.3.12: האם די בכך שמנהל מיסוי מקרקעין יחליט בהשגה בתוך שנה ממועד הגשתה, או שמא עליו גם להמציא את החלטתו בתוך תקופה זו
כזכור, בפסק-הדין בעניין סמי ואיקאפוד (קישור לפסק-הדין) נדרש בית-המשפט לפירוש הביטוי "השתמש פקיד השומה בסמכויותיו", המופיע בסעיף 152(ג) לפקודת מס הכנסה, לצורך חישוב תקופת ההתיישנות לעניין טיפול בהשגת הנישום.
בית-המשפט העליון פסק, כי פעולת פקיד-השומה, העוצרת את מירוץ הזמנים, מקיפה הן את עצם מתן ההחלטה בהשגה והוצאת צו השומה, והן את העברת ההודעה על כך לנישום. כך, נקבע, כי כאשר פקיד-השומה מקבל החלטה בהשגה, וקובע את השומה בצו, אך מותיר את הצו ברשותו, אין הוא מגשים את התכלית המונחת בבסיס מגבלת הזמן הקבועה בהוראת החוק, שעיקרה צמצום חוסר-הוודאות בה שרוי האזרח כל עוד הוא אינו יודע מהי ההחלטה שניתנה בעניינו.
בית-המשפט העליון שב וחזר על גישה זו בפסק-הדין שניתן בחודש דצמבר 2012 בעניין דור און (קישור לפסק-הדין).
מהו הדין לגבי החלטה בהשגה מכוח הוראות חוק מיסוי מקרקעין?
לשאלה זו נדרשה לאחרונה ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין אליהו (קישור לפסק-הדין). בהתייחסה להחלטת המשיב, מנהל מיסוי מקרקעין מקרקעין, בהשגה שהוגשה על-ידי העוררים.
ועדת-הערר, קיבלה ברוב דעות* את טענתם המקדמית של העוררים וקבעה, כי הדין המושתת על הוראות חוק מיסוי מקרקעין ברור יותר מהדין הקיים בפקודת מס הכנסה, שכן על-פי אותן הוראות אין די "בקביעה" של מנהל מיסוי מקרקעין אלא המנהל נדרש "להשיב למשיג את החלטתו בכתב".
* חוות-דעתו של חבר הוועדה, עו"ד ושמאי מקרקעין ד' מרגליות, בהסכמתו של חבר הוועדה הנוסף, רו"ח מ' לזר, ועל דעתו החולקת של יו"ר הוועדה, סגן הנשיא בדימ', השופט ' בר אופיר.
הוועדה קבעה, כי לשון ייחודית זו של החוק מחזקת את המסקנה, כי כל עוד לא קיבלו העוררים לידיהם את תשובת המנהל בכתב, לא יראו את המנהל כמי "שהשיב למשיג".