4.3.13: ועדת-הערר - שאלת חלוקת הסמכויות בין מנהל מיסוי מקרקעין לבין פקיד-השומה
פורסמה החלטת ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין בית רחוב פיירברג 16 בע"מ (ו"ע 6292-03-11).
העוררת דיוְוחה למשיב, מנהל מיסוי מקרקעין תל-אביב, אודות מכירת זכות במקרקעין.
המשיב לא קיבל את השומה העצמית והוציא לעוררת שומה המחייבת אותה במס שבח בשיעור 40% משווי התמורה, ללא קביעת יום ושווי רכישה ומבלי להתיר ניכויים, וזאת עד שהעוררת תמציא לו אישור מפקיד-השומה לפי הוראות סעיף 50 לחוק מיסוי מקרקעין.
המשיב פנה אל פקיד-השומה והלה הפעיל שיקול דעתו בקביעה, כי העִסקה כפופה למיסוי על-פי הוראות הפקודה. ואילו לאחַר שסירב המשיב לקבל את השומה העצמית של העוררת, ולאחַר שפנה בעניין לפקיד-השומה, במועד מאוחר יותר אף הוציא פקיד-השומה עצמו לעוררת שומה בהיעדר דו"ח (שומת 04), בה נקבע, כי ההכנסה בגין מכירת המקרקעין היא הכנסה פירותית.
לטענת העוררת, שומת המשיב הוּצאה בחוסר סמכות, שכן לפי לשון סעיף 50 לחוק, מנהל מיסוי מקרקעין אינו מוסמך לקבוע כי מכירת זכות במקרקעין פטורה ממס שבח וחייבת במס הכנסה, אלא פקיד-השומה לבדו רשאי לקבוע זאת.
ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה, השופט מ' אלטוביה, בהסכמת חבר הוועדה רו"ח א' מונד, ועל דעתו החולקת של חבר הוועדה הנוסף, עו"ד ד' מרגליות, דחתה את עמדת העוררת.
השופט אלטוביה קבע, כי אין לקבל את טענת העוררת, כי משעה שהיא עצמה לא פנתה לפקיד-השומה בבקשת פטוֹר לפי סעיף 50, המשיב כבול לקבל את שומתה העצמית. לשיטתו, הדרישה כי פקיד-השומה הוא שיפעיל את סמכותו, כפי שנעשה במקרה זה, היא הדרישה המהותית; בעוד שהדרישה כי הדבר ייעשה בדרך של אישור לפי סעיף 50 היא ההוראה הפרוצודרלית.
לאור האמור, קיבל השופט אלטוביה את בקשת המשיב וקבע, כי הליכי הערר יושעו עד תום בירור שומתה של העוררת בפני פקיד-השומה, בהתאם לסד הזמנים הקבוע בפקודה; וכי התיק ייקָבע לתזכורת פנימית בעוד חצי שנה.