בית-המשפט העליון דחה את הטענה בדבר מכירת מוניטין (חלקיים) במסגרת העברת פעילות של סוכנות ביטוח
פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין לנדאו (ע"א 4666/10).
באותו מקרה, היו המערערים 1 ו-3, דוד לנדאו ורון יובל, שותפים במערערת 5, סוכנות הביטוח לנדאו-יובל סוכנות לביטוח חיים. בשנת 1998 נערך הסכם בין המערערים לבין חברת כלל החזקות, בגדרו הוצהר, כי לנדאו הינו הבעלים של 75% מהמונטין שצברו המערערים, והוסכם, כי לנדאו ימכור לחברת כלל 49% מהמוניטין שברשותו תמורת 9,500,000 ש"ח (כך שהבעלות במוניטין תהיה כדלהלן: 26% ללנדאו, 25% ליובל ו-49% לחברת כלל). עוד הוסכם, כי שלושת הצדדים להסכם יקימו חברה חדשה ויעבור לה את מלוא זכויותיהם במוניטין בפטוֹר ממס לפי סעיף 104ב לפקודת מס הכנסה.
ואכן, במקביל נחתם הסכם נוסף, שבמסגרתו הוקמה הסוכנות החדשה, באחוזי בעלוּת הזהים לאחוזי הבעלוּת במוניטין, ובשם זהה כמעט לחלוטין לזה של הסוכנות הישנה. למעשה, כל פעילות הסוכנות הישנה הִמשיכה להתבצע באמצעות הסוכנות החדשה, ולצורך כך נחתמו הסכמי העֲסקה בין הסוכנות החדשה לבין המערערים.
בית-המשפט המחוזי, מפי השופט מ' אלטוביה, קיבל את עמדת המשיב, לפיה חֵרף הנסיון להציג את העִסקה כעסקה למכירת מוניטין, מדובר למעשה בהכנסת "שותף לעסק ברמת ה-Equity" (ע"מ (ת"א) 1046/05).
בית-המשפט העליון דחה את הערעור, בקובעו, כי מהותה האמיתית של העִסקה היא הכנָסת שותף לסוכנות ברמת ההון, וכי גם בהנחה שניתן לערוֹך עסקאות בחלק ממוניטין, המערערים לא השכילו להראות באיזה מובן "מכרו" את המוניטין שלהם לחברת כלל, ובאיזה מובן חברת כלל "קנתה" מוניטין אלה.
בית-המשפט ציין, כי אילו המערערים היו מוֹכרים לחברת כלל את "ההסתברות שהלקוחות ישובו ויפקדו את בית העסק", פורשים מעסקי הביטוח (אפילו באופן חלקי, אך מתוּחָם), ומאפשרים לרוכשת המוניטין להינות היא עצמה משמם הטוב, אכן אפשר היה לסַווג את העִסקה מבחינת מהותה כמכר מוניטין, אך לא בכך עסקינן, שכּן בנסיבות המקרה לא הייתה משמעות מעשית למכירת המוניטין.