פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעתירה לדיון נוסף בעניין סגנון (כיבוס דיבידנד כעסקה מלאכותית; מבחן יסודיות הטעם המסחרי)
ביום 14.11.2007 פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין סגנון שרותי תקשוב בע"מ (עמ"ה (ת"א) 1228/02).
באותו מקרה, קבע השופט מ' אלטוביה, כי אין להכיר במלוא ההפסד הנגרם מרכישת מניות של חברות שהודיעו על כוונתן לחלק דיבידנד, קבלת הדיבידנד האמור (ללא חבות במס) ומכירת המניות (פעולות המכוּנות Dividend Stripping), אלא רק בחלק מההפסד המשַקף את שווי המניות נטו (קרי: ההפסד יתגבש רק כאשר התמורה בגין המכירה תהא נמוכה מהמחיר המקורי נטו של המניות). לשון אחר, יש לנטרל מעלות המניות לצורכי מס (המחיר המקורי) את שווי הדיבידנד, דבר שיקטין, מטבע הדברים, את הפסד ההון במכירה.
החברה ערערה לבית-המשפט העליון על פסק-הדין, ופסק-הדין שבערעור ניתן ביום 21.6.2011 (ע"א 2965/08).
בית-המשפט העליון דחה את הערעור, בקובעו, כי פעולותיה של המערערת בשוק ההון היו בגֶדר "עסקה מלאכותית", תוך שהוא מותיר בצריך עיון את "פרשנותו האנליטית המקורית" של בית-המשפט המחוזי (יצוין, כי בית-המשפט המחוזי לא נדרש לסוגיית המלאכותיות ואף הניח, לצורך הדיון, כי לא מדובר בעסקאות מלאכותיות).
בית-המשפט הבחין בין "תכנון מס חיובי" שמקורו בניצול תמריץ מס שניתן על-ידי המחוקק והמהווה תכנון מס לגיטימי לבין "תכנון מס שלילי" שהינו תכנון המנצל פרצות הקיימות בחוק, שהמחוקק אינו מודע אליהן, אשר אמנם לא ייחשב בהכרח לעסקה מלאכותית אך ייבחן על-פי הנורמות האנטי-תכנוניות והמבחנים שהותוו בפסיקה להפעלתן, במטרה לבדוק אם ניצול היתרון המיסויי לגיטימי אם לאו. בנוסף, בית-המשפט עבר ממבחן "בלעדיות המטרה הפיסקלית" (שמביא לכך שדי בקיומו של "טעם מסחרי כלשהו" כדי לשלול קיומה של עסקה מלאכותית) למבחן "יסודיות הטעם המסחרי", שדורש שהטעם המסחרי יהיה יסודי דיו כך שלולא הוא, לא היה הנישום מבצע את העִסקה.
החברה ערערה לבית-המשפט העליון על פסק-הדין, ופסק-הדין שבערעור ניתן ביום 21.6.2011 (ע"א 2965/08).
בית-המשפט העליון דחה את הערעור, בקובעו, כי פעולותיה של המערערת בשוק ההון היו בגֶדר "עסקה מלאכותית", תוך שהוא מותיר בצריך עיון את "פרשנותו האנליטית המקורית" של בית-המשפט המחוזי (יצוין, כי בית-המשפט המחוזי לא נדרש לסוגיית המלאכותיות ואף הניח, לצורך הדיון, כי לא מדובר בעסקאות מלאכותיות).
בית-המשפט הבחין בין "תכנון מס חיובי" שמקורו בניצול תמריץ מס שניתן על-ידי המחוקק והמהווה תכנון מס לגיטימי לבין "תכנון מס שלילי" שהינו תכנון המנצל פרצות הקיימות בחוק, שהמחוקק אינו מודע אליהן, אשר אמנם לא ייחשב בהכרח לעסקה מלאכותית אך ייבחן על-פי הנורמות האנטי-תכנוניות והמבחנים שהותוו בפסיקה להפעלתן, במטרה לבדוק אם ניצול היתרון המיסויי לגיטימי אם לאו. בנוסף, בית-המשפט עבר ממבחן "בלעדיות המטרה הפיסקלית" (שמביא לכך שדי בקיומו של "טעם מסחרי כלשהו" כדי לשלול קיומה של עסקה מלאכותית) למבחן "יסודיות הטעם המסחרי", שדורש שהטעם המסחרי יהיה יסודי דיו כך שלולא הוא, לא היה הנישום מבצע את העִסקה.
לגופו של עניין, קובע בית-המשפט, כי הפעולות שנקטה המערערת היו בבחינת תכנון מס שלילי (כמשמעותו לעיל), וכי המערערת לא הצליחה להוכיח כי המטרה של השאת רווחיה הייתה מטרה שבלעדיה לא הייתה מבצעת את העסקאות האמורות.
היום פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעתירה לדיון נוסף שהוגשה על-ידי המערערת.
בית-המשפט העליון קבע, כי לא התקיימו התנאים לקיום דיון נוסף, שכן פסק-הדין נשוא העתירה לא הפך את ההלכות הקודמות בעניין "מבחן הטעם המסחרי" אלא פיתח אותך תוך הידרשות למצבים של "עסקאות מעורבות מטרה", אשר לא התבררו והוכרעו לגופם בפסיקה קודמת.
בית-המשפט העליון הוסיף וציין, כי אף אם פסק-הדין קבע הלכה חדשה, עדיין אין בכך כדי להצדיק קיום דיון נוסף בפסק-הדין, מה גם שהשפעותיו מוגבלות בהיקפן לאור תיקון 132.
להורדת פסק-הדין, לחצו כאן.