4.3.12: פסקי-דין חדשים במיסוי מקרקעין: תקופת הפריסה לגבי מקרקעין שהתקבלו במתנה, מיסוי עסקת קומבינציה ועוד
פורסמו ארבעה פסקי-דין חדשים של ועדות-הערר בנושא מיסוי מקרקעין.
פסק-הדין בעניין גוטצייט (ו"ע (ת"א) 1290-09)
באותו מקרה, קבעה ועדת הערר, בין היתר, ברוב דעות של יו"ר הוועדה השופטת ר' שטרנברג-אליעז ושל חבר הוועדה רו"ח צבי פרידמן, כי בחישוב תקופת הבעלוּת במקרקעין לצורך ביצוע פריסה של מס השבח יש להביא בחשבון גם את תקופת הבעלוּת בידי נותן המָתנה. כלומר, תקופת הפריסה אינה מצטמצמת לתקופה שמיום העברת המקרקעין במתנה, אלא מקבל המָתנה נכנס לנעלי מעביר המתנה גם לעניין הפריסה.
ויודגש: להחלטתה זו של ועדת-הערר נפקות גם לחישוב הפריסה של רווח הון ממכירת נכסים שאינם מקרקעין בישראל (דהיינו, רווח החייב במס רווחי הון לפי חלק ה לפקודת מס הכנסה).
פסק-הדין בעניין כהנא (ו"ע (ת"א) 1443-12-09)
עניינו של פסק-הדין בעסקת קומבינציה בין בעלי הקרקע (העוררים 4-1) לבין חברה קבלנית (העוררת 5), וזאת בדרך של מכירת 70% מהקרקע תמורת בניית שתי דירות על ה-30% הנותרים ("מכר חלקי").
לטענת העוררים, יש לקבוֹע את שווי המכירה לפי עלות הבנייה בפועל בתוספת רווח קבלני מקובל, כאשר עלות זו נלקחה מהחשבוניות שהוציאה החברה הקבלנית בגין שירותי הבנייה. המנהל, לעומת זאת, קבע שווי מכירה גבוה יותר, וזאת בהתבסס על שווי קרקע באיזור.
ועדת-הערר קיבלה את הערר.
פסק-הדין בעניין לוביא (ו"ע (חי') 19393-05-11)
באותו מקרה, נדונה השְאֵלה, מהו יום המכירה של דירת המגורים שמכרה העוררת. בהצהרה המקורית שהגישה למשרדי מיסוי מקרקעין, הצהירה העוררת, כי הדירה נמכרה ביום 25.3.2010 ואף סימנה בטופס ההצהרה, כי לא נערך זכרון דברים או הסכם קוֹדם. ברם, מאוחר יותר, נשלחה על-ידי ב"כ העוררת הודעה למשרדי מיסוי מקרקעין, לפיה נפלה טעות בהצהרה ויום המכירה אירע מוקדם יותר (25.2.2010), וזאת בעת שנערך זיכרון דברים בינה לבין הרוכשת של הדירה.*
* תכלית ההודעה כאמור הייתה רצונה של העוררת להינות מהפטוֹר ממס שבח הקבוע בסעיף 49ה לחוק מיסוי מקרקעין במכירת שתי דירות מגורים מזכות בתקופה של 12 חודשים, שכּן העוררת מכְרה דירה קודמת בפטוֹר ביום 22.3.2009.
ועדת-הערר דחתה את הערר, בקובעה, כי זכרון הדברים לא היה מחיֵיב.
באותו מקרה, התייחס הערר למכירת "בית האיכרים" (שברחוב קפלן 8 בתל-אביב) מחברת בית האיכרים בישראל בע"מ לשני נאמנים שייצגו את חברת מגדלי מירב (1990) בע"מ (העוררת) וחברת ג'י.אל.אי מרכז רוטשילד בע"מ ("ג'י.אל.אי") שניגשו למכרז לרכישת "בית האיכרים".
העוררת וגי'.אל.אי הגישו הצעות זהוֹת (בסך 5.5 מליון $) והחליטו לגשת להליך של התמחרות ביניהן שבסופו נקבע, כי העוררת הינה "הצד הפורש" ו"תמורת הויתור" נקבעה לסך של 1,350,000$.
ועדת-הערר, מפי חבר הוועדה רו"ח צבי פרידמן (בהסכמתם של יו"ר הוועדה השופטת ר' שטרנברג-אליעז ושל חבר הוועדה עו"ד ושמאי מקרקעין ד' מרגליות) אימצה את עמדת המנהל וקבעה, כי בשלב ראשון נמכר הנכס לעוררת ולג'י.אל.אי בחלקים שווים, ואילו בשלב השני (שלב ההתמחרות), מכְרה העוררת את מחצית זכויותיה בנכס לג'י.אל.אי תמורת מחצית התמורה ששולמה לחברת בית האיכרים בישראל בע"מ, בתוספת 1,350,000$, וכנגזר מכך, יש לחיֵיב את העוררת במס רכישה.