הוראת המס החדשה לגבי חלוקת דיבידנד ב-12% מס בלבד

מבוא

חוק ההתייעלות הכלכלית ("התיקון")* שפורסם ברשומות ביום 23.7.09 כולל מספר תיקונים מהותיים בתחומי המיסוי ובכללם הוראת-שעה המקטינה ל-12% את שיעור המס החָל על דיבידנד בידי יחידים וחברות משפחתיות.
* לעיון בתיקון, לחצו כאן.
בהוראה זו נעסוק במבזק זה.

לשם הנוחות, נתייחס ליחידים הנחשבים ל"בעל מניות מהותי" בחברה, קרי: ליחידים המחזיקים ב-10% או יותר באיזו מהזכויות בחברה (הדיון רלבנטי גם לדיבידנד בידי חברות משפחתיות).

הדין עובר לתיקון
ככלל, יחיד המקבל דיבידנד חייב במס בשיעור 25%.* זאת, ללא קשר למועד בו אותו יחיד רכש את מניותיו בחברה.
* כאמור, הדיון מתייחס ליחיד שהינו "בעל מניות מהותי" בחברה המחַלקת.
ברם, לא כך הם פני הדברים לגבי מכירת מניות, שכן במכירת מניות בידי יחיד (לרבות במסגרת פירוק), שיעור המס על רווח ההון נגזר ממועד רכישתן:
אם המניות נרכשו ביום 1.1.2003 ואילך, רווח ההון הריאלי חייב במס בשיעור 25%.
לעומת זאת, אם המניות נרכשו לפני 1.1.2003, רווח ההון הריאלי חייב במס בשיעורים הבאים: לגבי חלק מרווח ההון הריאלי שנצמח, לפי חלוקה ליניארית, מיום רכישת המניות ועד ליום 1.1.2003, חל שיעור המס השולי של המוכר (עד 46% נכון לשנת-המס 2009). עם זאת, לגבי חלק מרווח ההון הריאלי השָווה לחלקוֹ של המוכר ב"רווחים הראויים לחלוקה" שהצטברו בחברה מתום שנת-המס שקָדמה לשנה שבה נרכשו המניות (אך לא לפני 1.1.1996) ועד ליום 31.12.2002, המוכר חייב במס בשיעור 10% בלבד. יתרת רווח ההון הריאלי חייבת בכל מקרה במס בשיעור שלא יעלה על 25%.

נקל אפוא להבין, כי יחיד (וחברה משפחתית) שהינו בעל מניות בחברה שצָברה בעבר (לפני 1.1.2003) רווחים יעדיף, בשל שיקולי מס, להשאיר את אותם רווחים בחברה ולמכור את מניותיו עם הרווחים הצבורים (או לפַרק את החברה), שכן רווח ההון במכירה יחויב בחלקוֹ (ולעיתים אף כולו) במס בשיעור 10%, בעוד שמשיכת דיבידנד תביא למס בשיעור 25%.*
* אגב, בשני המקרים, אין, נכון להיום, חבות בדמי ביטוח לאומי/בריאות.
ואכן, להערכת משרד האוצר, ישנם סכומים הצבורים בידי חברות והנאמדים בעשרות מליארדי ש"ח, אשר אינם מחולקים כדיבידנד משיקולי מס כאמור.

התיקון
לאור זאת, נקבעה במסגרת התיקון הוראת-שעה, לפיה שיעור המס על הכנסה מדיבידנד בידי יחיד (או חברה משפחתית) שמקורו ב"רווחים ראויים לחלוקה" שנצברו בידי החברה המחַלקת* עד 31.12.2002 יהיה 12% (במקום 25%).
* יצוין מיד, כי התיקון רלבנטי על-פי רוב לדיבידנד שמקורו בחברות שאינן נסחרות בבורסה. עם זאת, במקרים מסוימים התיקון חל גם לגבי דיבידנד מחברות ציבוריות.
במקביל, נקבע כי סכום הדיבידנד שחויב במס בשיעור מופחת של 12% יופחת מסכום ה"רווחים הראויים לחלוקה" שעד ליום 31.12.2002, וזאת על-מנת שסכום זה לא יזכה להטבה נוספת בעת מכירת המניות.

שיעור המס המוקטן של 12% מותנה במספר תנאים מצטברים.
התנאי הראשון דורש שההכנסה מדיבידנד תשולם על-ידי החברה המחלקת ותתקבל בידי היחיד (או החברה המשפחתית) בתקופה 1.10.2009–30.9.2010 ("תקופת ההטבה").
שנית, נדרש, כי אילו מקבל הדיבידנד היה מוכר את מניותיו בתקופת ההטבה, חלקוֹ ב"רווחים הראויים לחלוקה" שנצברו עד 31.12.2002 היה מחויב במס בשיעור 10%.
שלישית, נדרש שיום רכישת המניות שבגינן התקבל הדיבידנד היה לפני 1.1.2003.*
* תנאי זה מיותר לאור התנאי השני.
בנוסף, וכדי למנוע מצב שבו תשלום הדיבידנד יהווה תחליף למשיכת שכר ותשלומים אחרים למקבל הדיבידנד, נדרש שלא תהיה ירידה ברמת השכר והתשלומים האחרים שמשולמים למקבל הדיבידנד, במישרין או בעקיפין, על-ידי החברה המחַלקת בכל אחת משנות-המס 2009 עד 2012 (לא כולל הדיבידנד שחויב במס בשיעור 12%) ביחס לממוצע התשלומים האמורים ששולמו לו על-ידי החברה המחַלקת, במישרין או בעקיפין, בשנות-המס 2007 ו-2008.

דגשים
הוראות החקיקה החדשות באשר לשיעור המס המופחת של 12% הינן קצרות ולקוניות. אומנם, גישתו הכללית של המחוקק ברורה, אך שאלות רבות מנסרות בחלל, שעה שמנסים ליישם את מילות הסעיף לגופו של עניין.
כמה דוגמות מני רבות תַמחשנה זאת:

כך, למשל, אחת השאלות המרכזיות שמעורר התיקון היא, האם שִרשור של דיבידנד מחברה בשרשרת החזקות שצָברה "רווחים ראויים לחלוקה" עד 31.12.2002 לבעל המניות היחיד (קרי: בעל המניות שבראש מִבנה ההחזקות) יגרור עִמו חבות במס בשיעור 12%, ולא 25%.
למותר לציין שהקושי במקרה זה נובע מכך שהחברה המחַלקת היא חברת ההחזקות, כך שמדובר ב"רווחים ראויים לחלוקה" שנצברו בשנת-המס 2009 ולא עד ליום 31.12.2002, כנדרש.
פתרון אפשרי הוא הפיכת חברת ההחזקות לחברה משפחתית, אך פתרון זה אוצֵר בחוּבו השלכות מס נוספות שעשויות להיות לרועץ לבעל המניות.

שאלה נוספת היא, מה דינן של חברות שצָברו "רווחים ראויים לחלוקה" הן לפני 31.12.2002 והן לאחר מועד זה, אך חילקו דיבידנד בעבר (אחרי 1.1.2003) מבלי לציין במפורש, כי הדיבידנד האמור חולק מתוך הרווחים שנצברו עד 31.12.2002.
ודוק: במקרה שכזה, עשויה להישמע הטענה, כי הרווחים שנצברו לפני 31.12.2002 כבר חולקו כדיבידנד (קרי: אימוץ שיטת ה-FIFO), וממילא הדיבידנד המחולק כעת מקורו ברווחים שנצברו ביום 1.1.2003 ואילך, ועל-כן שיעור המס החָל בגינו הינו 25% ולא 12%.

בעיות וסוגיות נוספות מעורר התנאי הדורש, שלא תהיה ירידה ברמת השכר והתשלומים האחרים שמשולמים למקבל הדיבידנד, במישרין או בעקיפין, על-ידי החברה המחַלקת בכל אחת משנות-המס 2009 עד 2012 (לא כולל הדיבידנד שחויב במס בשיעור 12%) ביחס לממוצע התשלומים האמורים ששולמו לו על-ידי החברה המחַלקת, במישרין או בעקיפין, בשנות-המס 2007 ו-2008.
ראשית יצוין, כי מדובר בתנאי גורף, בבחינת "הכל או כלום". לשון אחר, על-פי הנוסח הקיים, חריגה בגובה שקל אחד בלבד מרמת השכר והתשלומים האחרים הנדרשת תביא לשלילה של מלוא הטבת המס.
שנית יצוין, כי העמידה ברמת השכר והתשלומים האחרים נבחנת בכל אחת משנות-המס 2009 עד 2012. כלומר, אף אם תיווצר ירידה חד-פעמית (קרי: בשנת-מס מסוימת) -- לרבות ירידה "שלא מרצון" -- ברמת השכר והתשלומים כאמור, שיעור המס המוטב יישלל, וזאת, באופן רטרואקטיבי.
עוד יצוין, כי אין זה ברור כלל ועיקר האם יש לבחון את השכר והתשלומים שהשתלמו/ישתלמו בשנות-המס הרלבנטיות לכל אחד ואחד ממקבלי הדיבידנד (כפי שלכאורה עולה מנוסח התיקון), או שמא מדובר בסך השכר והתשלומים שהשתלמו/ישתלמו לכלל מקבלי הדיבידנד.
בנוסף, ראוי לציין, כי בעלי שליטה השוקלים להקטין את התשלומים המשולמים להם על-ידי החברה -- וזאת בשל הגדלת התקרה לעניין החבות בדמי ביטוח לאומי/בריאות* -- ייטיבו לעשות אם יבחנו את השפעת הקטנת התשלומים כאמור על זכאותם למשוך דיבידנד בשיעור 12% מכוח הוראות התיקון (ככל שהתיקון רלבנטי לגביהם).
* לעיון במבזק בעניין זה, לחצו כאן.
לבסוף, יצוין, כי התיקון בוחן את השכר והתשלומים האחרים ששולמו/ישולמו למקבל ההכנסה מדיבידנד על-ידי החברה המחַלקת, במישרין או בעקיפין. כתוצאה מכך, ניתן יהיה לשלוט על שיעור השכר והתשלומים שישולמו למקבל הדיבידנד בשנות-המס 2009-2012, וכפועל יוצא מכך לעמוד בתנאי הנדרש בעניין זה.

סיכום
שיעור המס המוקטן של 12% מותנה במספר תנאים מצטברים. 
תנאים אלה נקבעו, מטֶבע הדברים, במטרה למנוע שימוש בהוראה החדשה כבקרדום להשגת יתרונות מס שאינם ראויים לדעתו של המחוקק.
ברם, בפועל, רב חוסר-הבהירות, וכנגזר מכך, החשש מאי-עמידה בזכאות לשיעור המס המופחת.
ויודגש: אי-עמידה כאמור תגרור עִמה לא רק חבות במס בשיעור 25% במקום 12% (תוך "בזבוז לחינם" של הרווחים הראויים לחלוקה שנצברו לפני 1.1.2003), כי אם גם שומת ניכויים לחברה המחַלקת, וזאת ביחס לדיבידנד שחולק כשהוא מגולם!!!.
שעה שכך, בטרם קבלת החלטה על חלוקת דיבידנד, מומלץ לקבל ייעוץ מקצועי וחוות-דעת כתובה, כמו גם לשקול פנייה לרשויות המס לקבלת אישור מראש ביחס לחלוקה כאמור.