העדר חבות במס על הכנסות בשוק ההון

מקובל לחשוב, שהכנסותיהם של יחידים משוק ההון חייבות תמיד במס, וזאת בד"כ בשיעור 15% (לגבי נכסים שקליים) או 20% (לגבי הנכסים האחרים).
ואולם, כפי שנראה להלן, ייתכנו מספר מקרים, בהם המשקיעים אינם חייבים במס כלל בגין אותן הכנסות.

ככלל, החבות במס של יחידים הינה פרוגרסיבית, לפי מדרגות מס.
בשנת-המס 2008, מדרגות המס הן כדלקמן: ההכנסה החייבת במס של יחיד עד 140,640 ש"ח לשנה חייבת במס בשיעור 30% (מהשקל הראשון); ההכנסה מעל 140,640 ש"ח ועד 202,080 ש"ח חייבת במס בשיעור 33%; ההכנסה מעל 202,080 ש"ח ועד 435,120 ש"ח חייבת במס בשיעור 35%; וההכנסה החייבת מעל תקרת ההכנסה השלישית (435,120 ש"ח) חייבת במס בשיעור 47%.
למדרגות מס ההכנסה, יש להוסיף, במקרים מסוימים, את החבות בדמי ביטוח לאומי/בריאות (עד לתקרה של כ-441,000 ש"ח בשנה).

למדרגות המס שצוינו לעיל קיימים מספר חריגים:

האחד – הכנסה מיגיעה אישית.
קיימות שלוש מדרגות-מס נוספות לגבי הכנסה של יחיד שמקורה ביגיעה אישית: 10% (עד 52,680 ש"ח בשנה), 16% (מ-52,681 ש"ח ועד 93,720 ש"ח) ו-26% (מ-93,721 ש"ח ועד 140,640 ש"ח). שלוש מדרגות אלו הינן במקום המדרגה בשיעור 30% שחלה על הכנסה שאינה מיגיעה אישית.
הואיל והחוק לא מגדיר במפורש מהי "יגיעה אישית", בתי-המשפט נדרשו לכך וקבעו, כי מדובר בפעילות אינדיבידואלית של ממש המביאה לצמיחת ההכנסה ולקידומו של העסק.
מכאן, שהכנסות בשוק ההון בידי משקיעים שאינם "סוחרים" אינן נחשבות, בד"כ, להכנסות מיגיעה אישית, ועל-כן הן חייבות במס בשיעור שלא יקטן מ-30% או בשיעור נמוך יותר ככל שנקבעה הוראה מפורשת לעניין זה (ראו החריג הרביעי להלן). 

השני – הכנסה של יחיד שמָלאו לו 60 בשנת-המס.
למדרגות המס ההתחלתיות בשיעור 10%, 16% ו-26% זכאי יחיד שמָלאו לו 60 שנה בשנת-המס, וזאת אף אם אין מדובר בהכנסה מיגיעה אישית. דהיינו, הכנסה מכל סוג שהוא של יחיד שמלאו לו 60 שנה, חייבת במס בשיעורים הבאים: 10%, 16%, 26%, 33%, 35% ו-47%. זאת, בכפוף לשיעורי המס הסופיים (החריג השלישי להלן) והמירביים (החריג הרביעי להלן).

השלישי – הכנסה החייבת במס בשיעור סופי.
לגבי הכנסות מסוימות, קבע המחוקק שיעור מס סופי, דהיינו שיעור המס שמוטל על הכנסות אלו הוא קבוע, אף אם היחיד נמצא במדרגת מס שונה.
כך, למשל, יחיד המקבל דיבידנד מחברה (שהוא אינו "בעל מניות מהותי" בה) חייב במס בשיעור 20%. זאת, ללא קשר למדרגת המס שבה הוא נמצא בשל הכנסותיו האחרות. בהקשר זה נזכיר, כי דיבידנד אינו חייב עוד בדמי ביטוח לאומי/בריאות (לרבות בידי "בעל מניות מהותי").

הרביעי – הכנסה החייבת במס בשיעור מירבי.
כאשר מדובר בהכנסה החייבת במס בשיעור מירבי, הרי שאף אם היחיד נמצא במדרגת מס גבוהה יותר, המס שיחול על אותה הכנסה לא יעלה על שיעור מירבי שנקבע לעניין זה.
חריג זה חשוב מאוד לגבי שוק ההון, שכן הוא חל, בין היתר, על רווח הון ממכירת מניות, קרן נאמנות פטורה ואג"ח צמודות (מס בשיעור מירבי של 20% או 25% לגבי "בעל מניות מהותי"), רווח הון ממכירת אג"ח שקליות (מס בשיעור מירבי של 15% או 20% לגבי "בעל מניות מהותי"), הכנסה מריבית על פיקדון/אג"ח צמודים בידי יחיד שאינו "בעל מניות מהותי" (מס בשיעור מירבי של 20%) ועוד.

כאמור, הטלת המס על יחידים נעשית באופן פרוגרסיבי בדרך של מדרגות מס, וזאת, בכפוף למספר חריגים.
מאפיין נוסף של מערכת הטלת המס על יחידים הוא שיטת הזיכויים ונקודות הזיכוי: תחילה, מחושב המס בו חייב היחיד (לפי מדרגות המס ובכפוף לחריגים); ואילו לאחר חישוב המס מפחיתים ממנו סכומים מסוימים בהתחשב במצבו האישי של אותו יחיד. סכומים אלה כוללים נקודות זיכוי וזיכויים נוספים.
נקודת זיכוי הינה סכום של 2,136 ש"ח (לשנה) המופחת מהמס שבו היחיד חייב, כאשר יחיד תושב ישראל זכאי מלכתחילה ל-2.25 נקודות זיכוי (כ-4,800 ש"ח) ואשה זכאית לחצי נקודה נוספת (סה"כ כ-5,900 ש"ח). בנוסף לנקודות הזיכוי בגין תושבוּת ישראלית, ניתנות נקודות זיכוי בשל פרטרים נוספים, כגון: לעולה חדש, לחייל משוחרר, לנער, למי שסיים לימודי מקצוע או לימודים לתואר אקדמי ראשון או שני, בעד נטולי יכולת ועוד.
בנוסף לנקודות הזיכוי, נקבעו בפקודת מס הכנסה סכומים נוספים אותם זכאי היחיד להפחית מהמס בו הוא חייב. סכומים אלה אינם ניתנים בדרך של נקודות זיכוי, אלא כזיכויים הנגזרים מהוצאות מיוחדות ששילם היחיד וזאת תוך התחשבות בהכנסתו החייבת המס.
במסגרת הזיכויים האמורים נמנים, בין היתר, זיכוי בגין עבודה במשמרות, זיכוי בגין תושבוּת בישובים מסוימים, זיכוי בגין הוצאות החזקת קרוב במוסד; זיכוי בגין דמי ביטוח ותגמולים; זיכוי בגין תרומה למוסד ציבורי וכו'.

נקודות הזיכוי והזיכויים הניתנים ליחידים עשויים אפוא, להסתכם בסכומים של אלפי ש"ח בשנה, כאשר משמעות הדבר שאותם יחידים לא ישלמו מס בגובה אותם סכומים.
לכך יש חשיבות רבה לגבי הכנסות שמקורן בשוק ההון בידי יחידים שאין להם הכנסות אחרות, או שהכנסותיהם האחרות נמוכות.
לשם הדוגמה, ניקח אשה הזכאית, בנסיבות העניין, ל-4.75 נקודות זיכוי ואשר הכנסתה החייבת היחידה בשנת-המס הייתה רווח הון בגובה 50,000 ₪ מפדיון יחידות בקרן נאמנות פטורה. אומנם, רווח ההון חייב, ככלל, במס בסך 10,000 ש"ח (20%), אך האשה לא צריכה לשלם מס כלל, שכן שווי נקודות הזיכוי שמגיעות לה עולה על סכום זה.
דוגמה נוספת: לקשיש בן 75 נוצר רווח הון בגובה 45,000 ש"ח ממכירת מניות נסחרות. לאותו קשיש אין הכנסות נוספות חוץ מקצבת זקנה מביטוח לאומי שאינה חייבת במס. בשל גילו של הקשיש (מעל 60), הוא ישלם מס בשיעור 10% (המדרגה הראשונה) ולא 20%, וזאת למרות שאין מדובר בהכנסה מיגיעה אישית. יתרה מזאת, בגלל נקודות הזיכוי המגיעות לאותו קשיש, הוא לא יצטרך לשלם את המס (4,500 ש"ח) כלל.
ניתן כמובן לחשוב על מספר נוסף של מקרים בהם יחידים שלא צריכים לשלם מס כלל (או בשיעור נמוך מהרגיל) על הכנסותיהם בשוק ההון.

ברם, נזכיר, כי המוסדות הכספיים (בנקים/ברוקרים) חייבים לנכות מס במקור בשיעורים הקבועים בחוק (בד"כ 15% או 20%).
כתוצאה מכך, יחידים שזכאים לשלם מס נמוך יותר על הכנסות בשוק ההון, ואולי אף לא לשלם מס כלל, צריכים לכאורה להגיש דו"ח שנתי לרשויות המס עם בקשה להחזר.
"לכאורה" אמרנו, שכן אותם יחידים זכאים לפנות בתחילת שנת-המס לפקיד-השומה בבקשה לקבל אישור פטוֹר מניכוי מס במקור (עד סכום מסוים), וזאת לאור העדר הכנסות אחרות בשנת-המס (בדיוק כמו לגבי הכנסה מעבודה) או אישור בדבר ניכוי בשיעור מופחת.
מנסיוננו, פקיד-השומה מסרב, במקרים רבים, לתת את האישור המבוקש, וזאת מהטיעון שאותו יחיד יוכל להגיש דו"ח בסוף השנה ולקבל את עודף המס שנוכה ממנו.
לדעתנו, סירוב כאמור הינו בניגוד להוראות החוק שעניינן בניכוי מס במקור, ואנו בהחלט ממליצים להתעקש בעניין זה.

* מבזק זה פורסם בשני חלקים (הבוקר ובשבוע שעבר) במוסף The Marker שבעיתון הארץ במסגרת הטור הקבוע בנושא מיסוי של הח"מ.