11.2.08: פורסם פסק-הדין של ביהמ"ש העליון בענין סלון מרכזי - התרת ניכוי למס שבח בגין תשלום מס רכוש

הבוקר פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על בע"מ (ע"א 8138/06).

המערערת הייתה הבעלים של נכס מקרקעין ששימש כחניון.
לבקשת בנק לאומי, אשר החניון היה משועבד לטובתו, להבטחת פירעון הלוואות שנתן למערערת, מוּנה כונס נכסים למימוש זכויותיה של המערערת בנכס.
ביום 21.1.01 מכרה המערערת, באמצעות כונס הנכסים ובמסגרת הליך הוצאה לפועל, את זכויותיה בחניון. ביום 14.1.03 פָרעה המערערת את חובה למס רכוש בגין הנכס (727,928 ₪). לאחר פירעון החוב למס רכוש, התאפשרה העברת הזכויות בנכס על שמו של הקונה והושלמה עסקת המכירה.
בין המערערת לבין המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין אזור תל-אביב) נגלעה מחלוקת בשאלה אם יש להתיר למערערת לנכות מהשבח במכירת המקרקעין את התשלום בגין מס רכוש.

בית-המשפט העליון נדרש לשאלת פרשנותו של סעיף 39 רישא לחוק מיסוי מקרקעין המתיר בניכוי מהשבח הוצאות שונות בתנאי שאותן הוצאות "אינן מותרות בניכוי לפי הפקודה".
בית-המשפט קבע, כי המבחן לקביעת קיומה של הוצאה המותרת בניכוי לפי פקודת מס הכנסה הינו מבחן קונקרטי, ולא מושגי-כללי. כך, אם נישום בוחר לדַווח בשיטת דיווח המוכרת בדיני המס, ולפי אותה שיטה הוצאה פלונית אינה מותרת בניכוי, בנסיבות הקונקרטיות, אזי הוצאה זו אינה מותרת בניכוי לפי הפקודה. עצם קיומה של האפשרות, שהייתה מונחת בפני הנישום, לבחור בשיטת דיווח לגיטימית אחרת, שבהּ ניתן היה לנכות את ההוצאה, אינה הופכת את ההוצאה למותרת בניכוי במקרה הקונקרטי בו נבחרה, כדת וכדין, שיטת דיווח מוכרת אחרת.
במקרה דנא, קבע בית-המשפט, המערערת הוכיחה, במאזן הסתברויות, כי הוצאת תשלום מס הרכוש לא נוכתה בעבר. כמו-כן, לא הייתה מחלוקת בין הצדדים, כי במסגרת שיטת הדיווח לפי בסיס מזומן, לא ניתן היה לנכות את ההוצאה, שכן היא שולמה לאחר מכירת הנכס והיא אינה בגֶדר הוצאה בייצור הכנסה.
לאור זאת, קיבל בית-המשפט את הערעור וקבע, כי המערערת זכאית לנכות את הוצאת מס רכוש בחישוב השבח ממכירת הנכס.

יצוין, כי בית-המשפט העליון בחר שלא להידרש לשאלה מהו דינה של הוצאה אשר ניתן היה לנכות לצורכי מס הכנסה אך לא נוכתה בפועל (שאלה שנידונה בעבר במספר פסקי-דין). עם זאת, חשוב לשים לב לדברי בית-המשפט, לפיהם תכלית החוק בעניין זה היא מניעת כפל-ניכוי של הוצאות (הן במס הכנסה והן במס שבח), ו"לאור תכליות אלה, ומבלי להכריע בסוגיה הספציפית, נראה כי ראוי יהיה אם רשויות המס ישאפו להימנע מהתוצאה הקשה של אי ניכוי בכלל".

לעיון בפסק-הדין לחצו כאן.