מחזיק בחברה פרטית בלתי-פעילה? שקוֹל פירוק מרצון

במקרים רבים, יש המחזיקים בחברות פרטיות שאינן פעילוֹת. פירוק מרצון של חברות אלו  עשוי להיות בעל מספר יתרונות.

ראשית, חיסכון בתשלום אגרות שנתיות לרשם החברות.
כידוע, חברה פרטית חייבת כל שנה לא רק בדיווח לרשם החברות אלא גם בתשלום אגרה שנתית בגובה של כ-1,000 ש"ח. אי-תשלום האגרה עשוי להביא לביצוע הליכי גבייה מכוח פקודת המיסים (גביה). זאת, בעקבות תיקון שהתקבל במסגרת חוק ההסדרים לשנת 2007.
לעיתים, מדובר בחברות שהפסיקו את פעילותן זה מכבר ואף כאלו שמעולם לא היו פעילוֹת. במקרים כאלה, תקנות החברות (אגרות) מקנות, בתנאים מסוימים, פטוֹר מתשלום אגרות (גם רטרואקטיבית!). לשם כך יש להגיש בקשה מיוחדת לרשם החברות.

שנית, אפשרות לקיזוז הפסדים כנגד הכנסות ורווחים אחרים, הן בשוק ההון והן מחוץ לשוק ההון.
היה והחברה הפרטית צברה הפסדים, פירוקה מרצון יביא להיווצרותו של הפסד הון בידי בעל המניות בחברה (שהרי, בעל המניות מימן את ההפסדים  של החברה).
הפסד זה יוּתר לבעל המניות בקיזוז כנגד רווח הון מכל סוג שהוא (הן בשוק ההון והן מחוץ לשוק ההון), כאשר אם לא ניתן לקזז את הפסד ההון בשנה שבה נוצר, אזי אותו הפסד יעבור לשנים הבאות עד שייווצר לבעל המניות רווח הון לקיזוז, וזאת ללא מגבלת זמן.
בנוסף, בשנת-המס שבה הֵחל הפירוק מרצון, ניתן לקזז את ההפסד לא רק כנגד רווח הון מכל סוג שהוא אלא גם כנגד הכנסה מריבית או מדיבידנד ששולמו באותה שנת-מס בשל ניירות-ערך אחרים (הן ניירות-ערך נסחרים והן ניירות-ערך בלתי-נסחרים) ובלבד ששיעור המס החָל על הריבית או הדיבידנד לא עולה על 25%.
לדוגמה: יחיד שהוא בעל שליטה בחברה א' שהיא חברה פעילה ורווחית מחזיק בחברה ב' שהיא חברה שהקים לפני מספר שנים ואשר לאור ההפסדים שצברה אינה פעילה עוד. אותו יחיד יוכל לפרק את חברה ב' ולקזז את הפסד ההון שייווצר לו מהפירוק כנגד דיבידנד שימשוך באותה שנה מחברה א' (שכן, דיבידנד שמקורו בחברה פרטית בידי יחיד שהוא בעל שליטה (וליתר דיוק – "בעל מניות מהותי") בחברה זו חייב במס בשיעור 25%).

שלישית, יש להיזהר מהכנסת פעילוּת לחברות ריקות. במה דברים אמורים?
במקרים רבים, בעלי חברות פרטיות ריקות מעוניינים להכניס פעילוּת לאותן חברות, וזאת במקום לפתוח חברה חדשה. מהלך כזה עשוי להתגלות כמוקש מס בעת המכירה העתידית של מניות החברה, וזאת באותם מקרים בהם החברה הוקמה לפני 1.1.2003. שכן, במקרה זה, במקום ששיעור המס על רווח ההון יהיה 25% (בהנחה שמדובר בבעל מניות מהותי), הוא יהיה גבוה יותר.

לבסוף נציין, כי פירוק מרצון של חברה פרטית כרוך בהליך פשוט יחסית שקבוע בהוראות פקודת החברות. עם זאת, יש לזכור, כי ביצוע לא נכון של הליך זה יביא לסיווּג הפירוק כ"פירוק באין הצהרת כושר פרעון" המחיֵיב, בין היתר, קיום אסיפת נושים.
על-כן, אם וככל שיוחלט על פירוק מרצון, יש ראשית לקבל הצהרת כושר פירעון על-ידי דירקטוריון החברה המתפרקת ורק לאחר המצאתה לרשם החברות וקבלת אישורו על כך יש לקבל החלטה באסיפת בעלי המניות על פירוקה מרצון של החברה תוך ויתור (בכפוף להוראות תקנון החברה) על הודעה על-פי סעיף 115(א)(3) לפקודת החברות.

* מבזק זה פורסם הבוקר במוסף The Marker שבעיתון הארץ במסגרת הטור הקבוע בנושא מיסוי של הח"מ.