למהותו של הפירוק

ככלל, הליך הפירוק נועד לממש את נכסיה של החברה, לפרוע את חובותיה לנושיה השונים ולחַלק את יתרת נכסיה (לאחר תשלום הוצאות הפירוק) לבעלי המניות בהתאם לזכויות הנלוות למניותיהם.
לעיתים, נעשה שימוש בהליכי הפירוק כאמצעי להבראת החברה. במקרים אלה, מדובר בפירוק זמני שנמשך עד לשיקום החברה, כאשר בשלב זה בא הפירוק לידי סיום.

חוק החברות קובע, כי ההוראות המנויות בסעיפים 367-244 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 – ככל שהן נוגעות לפירוק – תחולנה הן לגבי חברות שהתאגדו לפני תחילתו של חוק החברות והן לגבי חברות שהתאגדו לפי חוק זה.
בהתאם להוראות אלו, קיימים שלושה סוגי פירוקים: פירוק בידי בית-המשפט, פירוק מרצון ופירוק מרצון בפיקוח בית-המשפט.
מובן שפירוק מרצון מַקנה למתכנן המס מרחב פעולה נרחב יותר מאשר בשני סוגי הפירוקים האחרים. כך, ניתן לתכנן את מועד תחילת הפירוק, קביעת הנכסים שיימכרו לצד שלישי ואלה שיחולקו כדיבידנד בעין לבעלי המניות וכו'.