הקצאת מניות בחברה פרטית שאינה איגוד מקרקעין

בניגוד למקבל ההקצאה, אשר רוכש במסגרת ההקצאה את מניות ההקצאה, אין החברה נחשבת כמוכרת את המניות. לגבי החברה, מהווה ההקצאה קבלת התחייבות כלפי מקבל ההקצאה, כנגד קבלת תמורה ממנו. דהיינו, מנקודת ראותה של החברה, שקולה ההקצאה באופיָהּ לנטילת הלוואה אשר מועד פירעונה הוא ביום פירוק החברה.
מכאן, שלגבי החברה, ההקצאה אינה מהווה אירוע מס.

מהו הדין לגבי בעלי המניות המקוריים בחברה? 
ככלל, מקובלת הגישה שהקצאת המניות אינה מהווה אירוע מס לגבי בעלי המניות המקוריים בחברה.
עם זאת, יש לשים אל לב, כי כתוצאה מהקצאת המניות, קטֵן חלקם של בעלי המניות המקוריים ביתרת הרווח המותרת בחלוקה כדיבידנד – שנצטברה בחברה עד למועד ההקצאה – בשיעור השָווה לשיעור דילולם בהון המניות של החברה בגין ההקצאה.*  

* כמו-כן, הקטנת חלקם היחסי של בעלי המניות המקוריים בהון המניות מביאה להקטנת חלקם גם ב"רווחים הראויים לחלוקה" של החברה כמשמעותם בסעיף 94ב לפקודת מס הכנסה.

משמעות הדבר היא, שבעוד שעובר להקצאה, יכלו בעלי המניות המקוריים למשוך את מלוא הרווחים המותרים בחלוקה כדִיבידנד פטוּר ממס או חייב במס בשיעור 25% (או אחר), לפי העניין, הרי שלאחר ההקצאה, הסכומים שביכולתם למשוך כאמור קָטנו בשיעור דילול החזקותיהם בהון המניות כתוצאה מהקצאה (זאת, למותר לציין, תחת ההנחה שלא חל שינוי בגובה יתרת הרווח).
פתרון אפשרי לכך עשוי להימצא בקביעת זכות לדִיבידנד בכורה לבעלי המניות המקוריים בחברה בגובה יתרת הרווח שנצברה בחברה עובר להקצאה.
לחלופין, יש לשקול חלוקה של דִיבידנד והשקעתו חזרה בחברה קודם לביצוע ההקצאה. זאת, בהתחשב בהשלכות המס הכרוכות בחלוקת דִיבידנד כאמור.