מועד ההכרה בהכנסה מריבית מהלוואות לקבוצת אלדד פרי

ביום 11.3.2025 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין נכסי עמיגב בע"מ.

עניינו של פסק-הדין בשאלה האם בדין נמנעה המערערת – חברה פרטית המדַווחת על הכנסותיה לצורכי מס על-בסיס צבירה וכפופה לתקן חשבונאות מספר 25 בנושא "הכנסות" (קישור לתקן)* –  מרישום הכנסה בגין הריבית שנצברה על ההלוואות לשתי חברות נדל"ן בקבוצת אלדד פרי** לאור הספק שהיה קיים, לטענתה, בעת אישור הדוחות הכספיים, לגבי אפשרות גביית הריבית מן הלוֹות.***

* על-פי תקן זה, הכרה מריבית על-בסיס צבירה דורשת הסתברות של יותר מ-50% שאותה הכנסה אכן תתקבל בידי החברה בסופו של דבר (more likely than not).

יצוין, כי תקן 25 הוחלף בשנת 2024 על-ידי תקן מס' 43 בנושא "הכנסות מחוזים עם לקוחות" (קישור לתקן). בתקופה הרלבנטית לערעור, מכל מקום, חל תקן מס' 25.

** נזכיר, כי קבוצת אלדד פרי הגיעה בסופו של דבר לקריסה כלכלית ולחדלות פרעון, ומר פרי עצמו נרצח בשנת 2021. לתיאור חדלות הפירעון של הקבוצה, ראו פס' 42-37 לפסק-הדין.

*** לעמדת המערערת לגבי הצפי לקבלת הריבית, ראו פס' 46-43 לפסק-הדין.

בתמצית יצוין, כי המדובר בשתי הלוואות אשר סוּוגו, ברובן, כ"הלוואות לזמן ארוך" בדוחותיה הכספיים של המערערת:* ההלוואה הגדולה יותר ניתנה במספר מנות הָחל משנת 2013 לחברת פרי נדל"ן ברובע יזרעאל בע"מ, וזאת בקשר לפרויקט בניה בעפולה ("הלוואת יזרעאל");** ואילו ההלוואה הקטנה יותר ניתנה בשנת 2018 לחברת אלדד פרי אסטרטגיות בע"מ ("חברת אסטרטגיות").***

* לניתוח ההצגה בדוחותיה הכספיים של המערערת, ראו פס' 32-25 לפסק-הדין.

**ראו פס' 24-16 לפסק-הדין.

***הלוואה נוספת ניתנה לחברת פרי טק בע"מ שלא עָסקה בנדל"ן אלא בהשקעות בתחום ההייטק. הלוואה זו נפרעה במלואה (קרן וריבית) והמערערת דיווחה למשיב על הריבית המצטברת בגין הלוואה זו. ראו לענין זה, פס' 35-34 לפסק-הדין.

בנוסף, בחודש אוגוסט 2015 חברה אחרת בקבוצת הבעלים של המערערת, גלרן השקעות ופיתוח בע"מ הֶעמידה הלוואה בסכום של 8.5 מיליון ₪ לגורמים שונים בקבוצת פרי, לרבות חברת סולארא בע"מ, שהיא הייתה זרוע ביצוע הבנייה של קבוצת פרי.

המערערת דיווחה למשיב (פקיד-שומה תל-אביב 4) על הכנסות ריבית מהלוואת יזרעאל בשנות-המס 2013 ו-2014 אך חדלה מדיווח על ריבית מהלוואה זו משנת-המס 2015 ואילך. המערערת כלל לא דיווחה על הכנסת ריבית מההלוואה לחברת אסטרטגיות.
המערערת הסבירה את אי-ההכרה בהכנסות ריבית על ההלוואות הנדונות בחששות הכבדים שהיו לה לגורלה של קבוצת פרי ובחוסר-הוודאות אשר שרר לטענתה לגבי אפשרות פירעון הריבית בפועל.
המשיב, לעומת זאת, טען, כי בזמן אמת, בשנות-המס 2015 עד 2018 שהן מושא הערעור, טרם נוצרה הצדקה להימנעות מרישום הכנסות ריבית, וכי קריסת קבוצת פרי אירעה רק לאחר מכן והביאה להליכי חדלות הפרעון אשר הֵחלו בשנת 2020, זמן רב לאחַר התקופה הנדוֹנה.
משכך, בשומה בצו לפי סעיף 152 לפקודת מס הכנסה, הוסיף המשיב למערערת הכנסות ריבית על-בסיס מצטבר כדלקמן (מעוגל): שנת-המס 2015 – 1.434 מיליון ₪; 2016 – 1.963 מיליון ₪; 2017 – 1.982 מיליון ₪; ו-2018 – 2.509 מיליון ₪.
בנוסף, השית המשיב על המערערת קנס גירעון לפי סעיף 191 לפקודת מס הכנסה.

בית-המשפט, מפי השופט ה' קירש, דחה את הערעור ברובו (קישור לפסק-הדין).

לאחַר שבָּחן לעומק ובפירוט את הראיות שהוצגו בפניו – ובכלל זאת את חוות-הדעת החשבונאית של המומחה מטעם המערערת, רו"ח אמיר סוראיה* – קבע השופט קירש, כי לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה ולשכנע כי בעת הגשת דוחותיה לשנים 2017-2015 מוצדק היה, באותם מועדים, להימנע מרישום הכנסות ריבית על-בסיס צבירה.

* יצוין, כי רו"ח סוראיה הִבהיר כי נתן חוות-דעת כללית ועקרונית בנושא הַתקינה החשבונאית (ובפרט בנושא התנאים הנדרשים לאי-הכרה בהכנסה מצטברת) וכי הוא עצמו איננו מכיר ולא בָּדק את המצב הפיננסי של קבוצת פרי ולא יכול לתת חוות-דעת פרטנית/קונקרטית בעניין הצפי לפרעון הריבית ששרר בתקופה הנדונה.

עוד יצוין, כי המשיב נמנע מהבאת חוות-דעת של מומחה לחשבונאות מטעמו כדי לסתור את המוסבר בחוות דעתו של רו"ח סוראיה.

לדבריו, החששות לגורל כספי המערערת עליהם הצביע מר בועז עדיני, הבעלים של המערערת ("עדיני"), הם במידה רבה "חכמה לאחר מעשה" תוך שמנגד הנסיבות העובדתיות שהוצגו בפני בית-המשפט מביאות למסקנה כי בדין חויבה המערערת במס בגין הכנסות הריבית שלא נרשמו על ידיה.
ראשית, המערערת הִמשיכה להעניק אשראי בסכומים מהותיים לקבוצת פרי בשנים 2018-2016, דבר שאינו מתיישב עם הטיעון המרכזי של המערערת בנושא הצפי הנמוך לקבלת הכנסות.
שנית, המערערת לא דרשה לחזק את הביטחונות שניתנו לה בקשר להלוואת יזרעאל הגם שנראה שלא הייתה מניעה לעשות כן בשנת 2016 או אף לאחר מכן והמערערת יכלה לדרוש ביטחונות נוספים לפני שהיא ניאותה לתת הלוואות נוספות לקבוצת פרי. בעניין זה, דחה השופט קירש, את הסבר "ההנשמה" שניתן על-ידי עדיני.*

* ראו פס' 57 לפסק-הדין.

שלישית, הביאור שהופיע לראשונה בדוחות הכספיים של המערערת לשנת 2016 (שאוּשר בחודש נובמבר 2017) נימק את אי-רישום הכנסת הריבית בכך שפרויקט רובע יזרעאל טרם הסתיים ושאין ודאות שהפרויקט יסתיים ברווח, אך לא היה בו כל רמז לכך שההימנעות מהכרה בהכנסת ריבית נובעת מחשש מפני קריסת קבוצת פרי. "העדר רווח בפרויקט בנייה יכול לקרות מסיבות שונות, גם אצל יזם או קבלן איתן ויציב. תוכן הביאור איננו תומך בטיעונה של המערערת כי כבר בעת אישור דוחות 2016 היא צפתה אי פרעון הריבית על הלוואת יזרעאל בשל קשיים שאליהם נקלעה קבוצת פרי. אילו זאת הייתה הסיבה האמיתית שבגינה לא נרשמה הכנסת ריבית (כפי שהצהיר מר עדיני בסעיפים 39 ו-45 לתצהירו), אזי היה מקום לרשום סיבה זו באופן מפורש וברור ולא לתלות את הדבר בתנאי ההלוואה, אשר נקבעו כבר במסמך ההבנות מחודש נובמבר 2013" (פס' 60) [ההדגשה במקור – א' ש'.]
בעניין זה, ציין השופט קירש, כי הדוחות הכספיים לשנת 2015 – השנה הראשונה בה לא הוכרה הכנסת ריבית בגין הלוואת יזרעאל – אושרו ביום 19.10.2016; ומשכך, לכל היותר המערערת הייתה רשאית להביא בחשבון לגבי דוחות אלה מידע שהתקבל או אירועים נוספים שהתרחשו עד לתאריך האמור. "כל התפתחות נוספת שאירעה בקבוצת פרי לאחר מכן והמוכרת לנו היום בדיעבד, איננה רלבנטית לשאלת 'צפי' קבלת הכנסת הריבית לשנת 2015 (בהתאם לתקן מס' 25). וכך הלאה לגבי כל שנה נוספת" (פס' 61(א) לפסק-הדין).

רביעית, בניגוד למערערת, חברה אחרת בקבוצת עדיני, גלרן השקעות ופיתוח בע"מ ("גלרן"), אשר הֶעמידה, כאמור, בחודש אוגוסט 2015 הלוואה בסכום של 8.5 מיליון ₪ לגורמים שונים בקבוצת פרי – לרבות חברת סולארא בע"מ (זרוע ביצוע הבנייה של קבוצת פרי) – רשמה הכנסות ריבית על-בסיס צבירה בגין הלוואה זו הן בשנת 2015 והן בשנת 2016 (וייתכן שהִמשיכה לעשות כן לשנים 2017 ו-2018 הגם שהדבר לא הוברר עד תום) ורק בדוחות הכספיים לשנת 2019 סוּוג החוב כ"חוב מסופק". ואילו כאשר נשאל רואה-החשבון המבקר של המערערת ושל גלרן על ההבדל בין גלרן לבין המערערת (שחדלה, כאמור, מרישום הכנסות ריבית כבר משנת 2015), הוא ציין שהדבר נבע מכך שלגלרן היו ממילא הפסדים לצורכי מס.

לעומת זאת, לגבי שנת-המס 2018 הגיע השופט קירש למסקנה שונה.
לדבריו, חומר הראיות מַצביע על שינוי נסיבות בשנת 2019 אשר מַצדיק, ממועד זה ואילך, אי-הכרה בריבית צבורה על הלוואת יזרעאל ובכלל זאת ארבע הנסיבות הבאות: חילול שיקים של קבוצת פרי, לרבות שיקים שנמסרו למערערת עצמה; מימוש לראשונה של בטוחה הקשורה לפרוייקט רובע יזרעאל; הביאור הנוסף שהוכנס לדוחות הכספיים של המערערת לשנת 2018, שאושרו ביום 17.11.2019, בקשר להלוואה השנייה שניתנה לחברת אסטרטגיות ואשר סוּוגה במאזן כ"הלוואה לזמן קצר" – "לא חושבה ריבית מאחר שהחייב ביטל המחאות ואין וודאות לקבלת קרן וכל שכן הריבית"; והעובדה שבדוחותיה הכספיים לשנת 2019 של הלוֹוה, חברת רובע יזרעאל – אשר תבעה הוצאת מימון על-בסיס מצטבר (ללא תשלום הריבית בפועל לידי המערערת) בדו"ח השנתי שלה לשנת 2017 – צוין, כי "לא שולמו הוצאות הריבית שהופרשו בשנת ,2017 הדוח תוקן בשנת 2019", ואילו בביאור 8 שם נאמר כי "בהתאם להסכם בוטלו הוצאות מימון".
לאור זאת, קבע השופט קירש, כי נכון יהיה לומר, כי במהלך שנת 2019 חלה תפנית באירועים המשפיעה בין היתר על "צפיות" קבלת הכנסות הריבית לגבי שתי ההלוואות הנדונות. וכך הוא קבע (בפס' 76):
"לפיכך, לדעתי יהיה זה נכון וצודק בנסיבות המקרה שלא לחייב את המערערת במס בגין ריבית צבורה על הלוואת יזרעאל ועל הלוואת אסטרטגיות השנייה בקשר לשנת המס 2018 וזאת לנוכח הדברים שקרו לפני אישור הדוחות הכספיים לשנה זו בחודש נובמבר 2019. מובהר כי שנות מס מאוחרות יותר אינן נדונות בערעור זה. דהיינו, השומות לשנים 2015, 2016 ו-2017 יעמדו בעינן, ואילו השומה לשנת 2018 בנושא הנדון תתוקן ויבוטל החיוב במס לשנה זו בגין הכנסות ריבית על ההלוואות הנדונות. 
אוסיף שאני מודע לכך כי לקראת סוף שנת 2019 אכן נגבו מידי חברת אסטרטגיות סכומים בסך כ-622 אלף שקלים על חשבון ההלוואה השנייה שסכומה המקורי היה 4.5 מיליון ש"ח. בכל זאת, לטעמי יש להצביע על שנת 2019 כשנת התפנית, כאמור לעיל" [ההדגשות במקור – א' ש'.]

יצוין, כי המשיב העלה טענה חלופית הנוגעת למהות אותם תשלומים שכּן התקבלו בפועל בידי המערערת על-חשבון הלוואת יזרעאל וההלוואה השנייה לחברת אסטרטגיות ולפיה אף אם הכנסות ריבית תוכרנה בידי המערערת על-בסיס מזומן, ולא על בסיס מצטבר (כך שאין כל חשיבות למידת "הצפי" לקבלתן), הרי סכומי ריבית מסוימים אכן התקבלו במרוצת השנים והמערערת הייתה אמורה לדַווח עליהם ולשלם את המס המגיע.
אלא מאי, בכרטסות הנהלת החשבונות של המערערת, אותם סכומים שכּן נפרעו כאמור לא זוהו כהחזרי קרן הלוואה או לחלופין כתשלומי ריבית וכן הסכמי ההלוואה אינם קובעים הוראה מפורשת בנושא סדר הפירעון.
לגישת המשיב, הדעת נותנת, כי לוֹוה יפרע קודם את הריבית המצטברת על החוב, לפני שיִפנה להשבת סכום הקרן.
השופט קירש ציין, כי לא נמצאו בכרטסות הנהלת החשבונות תשלומים כלשהם שבוצעו על-חשבון ההלוואות הנדונות במהלך שנת 2018, וממילא הצורך לדון בטענה החלופית של המשיב מתייתר.
עם זאת, השופט ציין בשולי הדברים, ובבחינת למעלה מן הנדרש, כי הוא מוצא טעם מסוים לכאורה בדבריו של עדיני לפיהם הצדדים להלוואה פלונית שניתנה בתנאי ריבית דריבית אדישים, מההיבט הכלכלי, ל"צביעה" של כל תשלום החזר, שכּן ממילא כל סכום של ריבית בלתי-נפרעת הופך למעשה מאותו מועד לחֵלק בלתי-נפרד של הקרן, כך שאין חשיבות, מההיבט הכלכלי האמור, אם תשלום החזר, המַקטין את היתרה הקיימת, ייקרא "קרן" או "ריבית" או שילוב כלשהו של השניים.
דא עקא, הוסיף השופט, אף אם גישתו של עדיני מוצדקת במישור הכלכלי, עדיין נותרת השְאֵלה בתחום דיני המס,  כיצד להתייחס לכל החזר והחזר – כי הרי קיים הבדל בסיסי בטיפול המיסוי בין קרן ובין ריבית, הן בצד המַלווה והן בצד הלוֹוה; האם המַלווה אכן רשאי לכַנות כל החזר כהחזר על חשבון קרן, עד להשבת סכום ההלוואה המקורי, כתפיסתו של עדיני, או שמא סעיף 49 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973* יביא לתוצאה שונה. 

* סעיף זה, שעניינו ב"זקיפת תשלומים בחיוב אחד" והקובע, כי "סכום שניתן לסילוקו של חיוב אחד, ייזקף תחילה לחשבון ההוצאות שנתחייב בהן החייב בשל אותו חיוב, לאחר מכן לחשבון הריבית ולבסוף לחשבון החיוב עצמו".

לנוכח המסקנות אליהן הגיע ונתוני המקרה הנדוֹן, קבע השופט קירש שהוא אינו חייב להכריע בסוגיה זו והיא תישאר אפוא בצריך עיון.

לבסוף, נדרש השופט קירש לקנס הגירעון שהטיל המשיב על המערערת וקבע, כי לנוכח התוצאה המעורבת אליה הגיע, ולנוכח העובדה שבסופו של דבר קבוצת פרי אכן קרסה וסכומים נכבדים לא הושבו למערערת (בין אם מהותם ריבית ובין אם מהותם קרן), יש מקום בנסיבות המיוחדות של מקרה זה לקבוע כי המערערת לא 'התרשלה' בעריכת דוחותיה, ובהתאם לכך לבטל את הקנס האמור.

נציין, כי לכאורה הייתה תמימות דעים בין הצדדים ביחס למשמעות ה"צפי" שנדרש לפי תקן 25 על-מנת להכיר בהכנסת הריבית ושנדרשת הסתברות של יותר מ-50% שההכנסה מריבית אכן תתקבל בידי המַלווה.
"לכאורה" אמרנו ולא בכדִי, שכּן בסיכומי המשיב נעשה ניסיון "להעלות את הרף" ולטעון כי המערערת נדרשת לעמוד דווקא באמת המידה המתאימה להכרה בחוב אבוד, דהיינו, אפיסת סיכויי הגבייה.
בסיכומי התגובה מטעמה, מחתה המערערת על ניסיון המשיב לשנות את חזית המחלוקת משאֵלה של עמידה בפועל במבחן הצפי הקבוע בתקן מס' 25 (המוכרע על-פי מאזן ההסתברויות) לשאלה של אובדן (כמעט) מוחלט של סיכויי הגביה, וכל זאת בשלב הסיכומים.
השופט קירש קיבל את עמדת המערערת בנושא זה וקבע, כי יש לדון במחלוקת בין הצדדים כפי שהיא הובאה בפני בית-המשפט, דהיינו, מחלוקת על אופן יישום מבחן הצפי בנסיבות המקרה.