בקשה למתן סעד זמני להימנע מביטול פטוֹר מניכוי מס במקור לחברה שזהותה נגנבה על-ידי גורמים המפיצים חשבוניות פיקטיביות

ביום 5.1.2025 ניתנה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין א.ב וי הובלה ואחזקה בע"מ.

עניינה של ההחלטה בבקשה למתן צו עשה, שכותרתה "בקשה למתן סעד זמני ארעי (הצהרתי), במעמד צד אחד" ("הבקשה"), אשר הגישה המבקשת, חברה פרטית שהוקמה ביום 6.8.2019 ונרשמה כ"עוסק" ועוסקת, על-פי המפורט בבקשה, בעבודות הובלה וסבלות ומחודש ינואר 2024 גם בשירותי פריקת מכולות ומִטענים.
הבקשה הופנתה נגד המשיבים, פקיד-שומה אשקלון ("פקיד-השומה") ומנהל מע"מ אשדוד ("המנהל").

להלן הרקע העובדתי כפי שתואר בבקשה:
ביום 4.12.2024 ניתנה החלטת המנהל, נושאת הכותרת "הודעה בדבר כוונה לביטול רישומך כעוסק על פי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975" ("ההודעה").
בהודעה צוין שהמבקשת אינה מנהלת עסק, ולפיכך בכוונתו של המנהל לבטל את רישומה כעוסק, וזאת על-פי סעיף 61 לחוק מע"מ. עוד צוין בהודעה, כי המבקשת רשאית לפְנות למנהל, בתוך 15 ימים, לצורך העלאת טענותיה בדבר הכָּוונה לבטל את רישומה כעוסק.
בעקבות קבלת ההודעה, פנה בא כוחה של המבקשת למנהל, וביקש לקבל לעיונו את המידע שברשות המנהל, או את חומר הראיות, שעל יסודם התגבשה כוונתו לבטל את רישום המבקשת כעוסק.
בבקשה פורטה ההתכתבות בין הצדדים בעניין זה ובכלל זאת צוין כי עד למועד הגשת הבקשה לא הומצא למבקשת המידע המבוקש ואף לא נקבע מועד לשימוע.
ביום 17.12.2024 הבחין מנהל המבקשת בכך שהפטוֹר שניתן למבקשת מניכוי מס במקור הוגבל למשלם אחד בלבד (למנהל המבקשת עצמו), וכפועל יוצא פטוּרים מניכוי מס במקור התשלומים המשולמים למבקשת על-ידי מנהלהּ בלבד, בעוד שתשלומים המשולמים על-ידי משלמים אחרים חייבים בניכוי מס במקור בשיעור המקסימלי הקבוע בתקנות.
במענה לפנייתה של המבקשת לפקיד-השומה, נענה בא כוחה כי "כל קבלני המשנה של החברה נסגרו במע"מ מציעה שתבדוק".
בתגובה, טען בא כוחה של המבקשת בפני נציגת פקיד-השומה, כי סיכולם של קבלני-המשנה אינו יכול להוות עילה לשלילת אישור לפטור מניכוי מס במקור ולהגבלתו, שכן שיעור הניכוי מס במקור אינו עולה בקנה אחד עם המציאוּת העסקית והפיסקאלית, ויש בו כדי לסכל את פעילותה של המבקשת. לפיכך התבקש פקיד-השומה להסיר את ההגבלה ולהעמיד לעיונה של המבקשת את חומר הראיות שעמד בפניו.
ביום 23.12.2024, בשעה 14:20 לערך, טלפנו נציגוֹת פקיד-השומה לב"כ המבקשת, והפנו אליו שאלות באשר לפעילותה העסקית, תוך הטחת דבר סיכולם של קבלני-המשנה בפניו, ודבר התחמקותו של נציג המבקשת משימוע ומחקירה במשרדי מע"מ. לטענת המבקשת, שלפיה נועד מנגנון ניכוי המס במקור להבטיח גבייה יעילה של מס ההכנסה, ולא לסיכול נישומים, השיבו נציגות פקיד-השומה כי הפטוֹר מניכוי מס במקור תקֵף מעתה למשלמים ספציפיים בלבד, וככל שברצון המבקשת לשנותם, עליה לפְנות בנושא זה למנהל. הנציגוֹת השיבו כי הפטוֹר עודנו קיים, והמגבלה נעשתה על-ידי המנהל, וככל שרצונה של המבקשת להסירה, עליה לפְנות בעניין זה למנהל.
על רקע זה, הגישה המבקשת את הבקשה, בגדרהּ עתרה למתן סעד זמני, אשר יורה למשיבים להימנע מלהוסיף ולהגביל את האישור שניתן למבקשת לניכוי מס במקור מכּל תקבוליה, ולהימנע משלילת האישור הקיים על ניכוי מס במקור. לבקשה צוּרף תצהיר מנהלה של המבקשת, שהוא גם בעל מניותיה.

המשיבים התנגדו לבקשה ופירטו את הנסיבות שלהלן:
ביום 20.11.2024 התקבלה ידיעה ממערכת המודיעין שהעלתה חשש לכך שהמבקשת ניכתה חשבוניות מס פיקטיביות או מזויפות בניגוד לדין. עוד באותו יום נשלחה אליה ההודעה בדבר כוונה לביטול רישומה כעוסק על-פי חוק מע"מ.
ביום 4.12.2024 התקבלה בטלפון הנייד של רכז המודיעין במשרד המנהל, הודעת 'ווטסאפ' ממנהל החשבונות של המבקשת, שלפיה נפלה המבקשת קורבן להפצת חשבוניות על שמה, ללא ידיעת בעל המניות. בין היתר נטען, כי המפיצים ממשיכים להפיץ חשבוניות מס מזויפות בסכום של פחות מ-25,000 ₪. באותו יום נשלחה על-ידי מנהל החשבונות הודעת 'ווטסאפ' נוספת לרכז המודיעין, שבה נטען כי המבקשת נפלה קורבן, ולכן אין כל הצדקה לסגור אותה. בהודעת ה'ווטסאפ' התבקש לזַמן את בעל המניות של המבקשת לשימוע.
כבר למחרת, ביום 5.12.2024, השיב רכז המודיעין למנהל החשבונות כי עליו להכין את ספרי הנהלת החשבונות, כולל חשבוניות מס מקור עסקאות ומס תשומות והסכמי עבודה, לקוחות וקבלני-משנה, דפי עו"ש בנק, ולתאם מועד לשימוע מול הממונה. דרישה זו של רכז המודיעין לא זכתה למענה מצדה של המבקשת.
בעקבות הדיווח על גניבת זהותה של המבקשת על-ידי גורמים המפיצים חשבוניות כוזבות, בוצעה ביום 12.12.2024 "פעולה של ניכוי מס במקור ספציפי", בכוונה לבלוֹם את הֶמשך ההפצה של חשבוניות כוזבות תחת שמה של המבקשת. בואר, כי פעולה זו מאפשרת לעוסק הטוען כי זהותו נגנבה וכי מפיצים על שמו חשבוניות כוזבות, להגיע למשרדי מע"מ על-מנת למסור את שמם של לקוחותיו האמיתיים, כך שרק לגביהם, לאחַר בדיקתם, יינתן אישור לפטוֹר מניכוי מס במקור. פעולה זו נועדה בראש ובראשונה לעצור את הפצת החשבוניות הכוזבות על שמה של החברה המדַווחת, אך גם לסייע לפקיד-השומה לקבוע מהי הכנסתה האמיתית של אותה חברה, וכן להגן על החברה מפני זייפנים המפיצים חשבוניות פיקטיביות על שמה. בבוא היום יהיה באפשרותה של החברה לדַווח לפקיד-השומה על מחזוֹר הכנסותיה האמיתי, ללא המחזוֹר הקשור בחשבוניות הכוזבות.
בענייננו, לאחַר ההודעה על גניבת הזהוּת, נותק המגע עם המבקשת ונציג מטעמה לא הגיע למנהל על-מנת להראות מי מלקוחותיה הוא הלקוח האמיתי ולהזין את שמו במערכת גניבת זהויות.
ביום 18.12.2024 התקבל מידע נוסף ממערכת סיכולים, אשר העלה חשד שלפיו המבקשת עצמה מנַכָּה מס תשומות שלא כדין, היות שכּל הספקים שלהּ מסוכלים וסגורים.
כאשר פנה בא כוחה החדש של המבקשת באותו היום לרכזת חוליה מרכזית חברות בפקיד השומה ("הרכזת"), בבקשה להשיב את הפטוֹר מניכוי מס במקור, השיבה לו הרכזת כי כל ספקי המבקשת נסגרו במע"מ באופן יזום, כאשר האחרון שבהם נסגר ביום 17.11.2024. בשיחת הטלפון אף הודיעה הרכזת לבא כוחה של המבקשת שעליו לפְנות למנהל ולהזין את הלקוחות האמיתיים.
בדיקה שעָרכה הרכזת באשר לחשד שהמבקשת עושה שימוש בחשבוניות פיקטיביות, העלתה שורה של ממצאים נוספים התומכים בחשד זה (אשר פורטו בתצהירה שהוגש בתמיכה לתגובה), כגון דיווחים סותרים של המבקשת למנהל ולפקיד-השומה ופערים שנמצאו בבדיקה מדגמית של קבלני-המשנה בין ההוצאה שנרשמה בספרי המבקשת לבין ההכנסה שנרשמה בספרי קבלני-המשנה.
על רקע שילובם של ממצאי הרכזת, אשר העלו חשד לשימוש בחשבוניות פיקטיביות שקיבלה המבקשת בעצמה, טענתה של המבקשת על גניבת זהותה והימנעותה מלהגיע ולדַווח על לקוחותיה האמיתיים והיעדר שיתוף פעולה עם דרישות רכז המודיעין, התחזקה עמדת פקיד-השומה שיש צורך לפעול בהתאם לכלים המוקנים לו כדי להבטיח את תשלום חוב המס העתידי של המבקשת.
לתמיכה בתגובה הוגש תצהירה של הרכזת, בגדרו, הדגישה הרכזת, כי לאחַר שהוזנה למערכת אינדיקציה בדבר גניבת זהוּת, אישרה פעולה של ''ניכוי מס במקור ספציפי', המאפשרת למי שטוען כי זהותו נגנבה וכי מפיצים על שמו חשבוניות כוזבות, להגיע למשרדי המנהל ולמסור מי הם הלקוחות האמיתיים של העסק (לאחַר בדיקת מידע זה ניתן אישור לניכוי מס במקור באופן ספציפי רק ללקוחות האמיתיים).

בית-המשפט, מפי השופטת י' ייטב, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).

בראשית הדברים, ציינה השופטת ייטב, כי התנאים למתן סעד זמני, המעוגנים כיום בתקנה 95 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החָלה בענייננו, הם קיומן של ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה (או עילת ערעור) המַצדיקות מתן סעד זמני; מאזן הנוחות, הבוחן מהו הנזק אשר ייגרם למבקש ככל שלא יינתן הסעד הזמני, לעומת הנזק אשר ייגרם למשיב ככל שהסעד הזמני יינתן; והאם הבקשה מוגשת בתום לב, ביושר או בשיהוי. בין עילת תביעה והראיות לכאורה לבין מאזן נוחות קיימת 'מקבילית כוחות' והבכורה נתונה ל'מאזן הנוחות'.

השופטת ייטב קבעה, כי בקשתה של המבקשת נגועה בחוסר תום-לב, ולוּ רק בְּשל אי-גילוי הדיווח אודות הזהות הגנובה, דיווח העומד ביסוד ההגבלה שנקבעה לעניין הניכוי במקור, ובְשל עמידתה של המבקשת על קבלת פטוֹר גורף לניכוי במקור גם עבור המשלמים המפיצים לטענתה חשבוניות פיקטיביות על שמה.

הגם שדי היה בקביעתה האמורה כדי לדחות את הבקשה למתן סעד זמני, השופטת ייטב הִמשיכה ונדרשה ל"עילת הערעור' ו'הראיות לכאורה', וקבעה כי בענייננו לא עלה בידי המבקשת להוכיח שסיכויי הערעור טובים ושטענותיה נתמכות בראיות מהימנות, אף לא באופן לכאורי; וכי גם לשיטתה של המבקשת הסעד הזמני המבוקש זהה לסעד הזמני העיקרי בערעור שאותו היא עתידה להגיש.

אשר למאזן הנוחות, קבעה השופטת ייטב, כי זה נוטה במובהק לטובתם של המשיבים.
וכך היא קבעה (בפס' 55-54):
"הסעד הזמני המתבקש בענייננו הינו סעד זמני מסוג צו עשה, אף קיימת זהות בין הסעד המתבקש בהליך העיקרי לסעד המתבקש בסעד הזמני. סעד זמני מסוג זה ניתן במשורה, במקרים שבהם שוכנע בית המשפט כי מתן הצו הוא כה חיוני עד שיש צורך לשנות את המצב הקיים עוד בטרם בירור ההליך העיקרי ובטרם ניתנה בו הכרעה סופית. המקרה שלפנינו אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים מתן סעד זמני חריג מסוג זה.
החלטת פקיד השומה ניתנה במענה להגשת הדיווח אודות גניבת הזהות, ולאחר הדיווח לא הוצגה למנהל רשימת לקוחות אמתיים, אשר לגביהם מתבקש פטור לניכוי מס במקור. במצב דברים זה לא מצאתי שנפל פגם בהליך, אף לא שוכנעתי כי החלטת פקיד השומה תוביל לגביית מס ביתר, באופן המחייב מתן צו עשה כבר בשלב זה של דיון. טענותיה של המבקשת היו כאמור טענות כלליות, ולא נתמכו בראיות אובייקטיביות. לא צורפו לבקשתה דוחות או מאזן בוחן המשקף את הכנסותיה בשנת המס, אף לא מסמכים אחרים שיש בהם לתמוך בטענתה בדבר ההפסד הצפוי לה."

לאור כל האמור, דחתה השופטת את הבקשה למתן סעד זמני.