סילוק על הסף של ערר מס רכישה מחמת שיהוי

ביום 26.12.2024 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין קליין.

להלן תמצית הרקע העובדתי כפי שהובאה בפתח פסק-הדין:
ביום 19.1.2020 רכשו המשיבים, אברהם וליאורה קליין, דירה מחברת האחים ישראל בע"מ בשכונת ניות בירושלים ("הדירה").
ביום 22.1.2020 הצהירו המשיבים למבקש (מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים), באמצעות בא כוחם דאז עו"ד ינובסקי, כי הדירה נרכשה תמורת 4,545,000 ₪.
מס הרכישה חושב על ידיהם לפי מדרגות מס של דירה יחידה היות שהתחייבו למכור את דירתם הנוספת שבבעלותם, המצויה ברמות ("הדירה הנוספת"). זאת, בהתאם לסעיף 9(ג1ג)(2)(ב) לחוק. מס הרכישה ששולם היה בסך 135,154 ₪.
ביום 27.1.2020 אושרה השומה העצמית של המשיבים ומס הרכישה נקבע לפי מדרגות מס של דירה נוספת בבעלות המשיבים ובסך 363,600 ₪. על הפרש המס בין מדרגות מס של דירה יחידה לבין דירה נוספת ניתנה הקפאה עד למכירת הדירה הנוספת, בהתאם למועדים הקבועים בחוק.
ביום 7.7.2021 שלח המבקש למשיבים תזכורת לפיה חרף הצהרתם מיום 22.1.2020, טרם נמסרה הודעה על מכירת הדירה הנוספת שבבעלותם לשם תיקון שומת מס הרכישה.
ביום 12.10.2021 ביקשו המשיבים מהמבקש להקפיא את תשלום מס הרכישה בגין הדירה הנוספת, והמבקש נענה לבקשה זו.
ביום 26.12.2021 הצהירו המשיבים על מכירת הדירה הנוספת.
ביום 8.8.2022 פנו המשיבים למבקש בבקשה למחוק את החוב הרשום בשומה בטענה שאין למְנות את תקופת הקורונה שמיום 1.3.2020 ועד ליום 30.6.2021 ("התקופה שלא תילקח בחשבון") בהתאם לחוק הארכת תקופות ודחיית מועדים בענייני הליכי מס ומענקי סיוע (נגיף הקורונה החדש – הוראת שעה – תיקוני חקיקה), התש"ף-2020 ("הוראת השעה"). משכך, לגישת המשיבים, הם מכרו את הדירה הנוספת כפי שהתחייבו והם זכאים למדרגות מס רכישה של דירה יחידה.
המבקש סירב לבקשה זו משום שהמשיבים נדרשו למכור את הדירה הנוספת עד ליום 5.9.2021, והיות שמועד זה לא נמנה בתקופה שלא תילקח בחשבון, סבר המבקש כי הם לא יהיו זכאים להארכת התקופה בהתאם להוראת השעה. לפיכך, לטענת המבקש, המשיבים לא זכאים למדרגות מס הרכישה של דירה יחידה.
ביום 24.8.2022 הגישו המשיבים בקשה להארכת מועד להגשת השגה ("הבקשה הראשונה") וכן השגה על ההחלטה של המבקש בדבר חוב מס הרכישה מיום 27.1.2020 בטענה כי "על חשבונם של הנישומים הוטל עיקול בחודש אוקטובר 2021 בגין אי תשלום מס רכישה בגין הדירה שרכשו בגוש 30146 חלקה 79 לאחר שהתחייבו למכור את דירם הנוספת, ולאחר פניית הח"מ העיקול בוטל מהטעם שבשל מגפת הקורונה לא עלה בידם למכור את הדירה והוראת השעה חלה לגביהם. הנישומים סבורים שבעצם ביטול העיקול (גם על הדירה הנוספת) התקבלה טענתם, ועל כן, לא הגישו השגה. לאחרונה הוטל עיקול חדש ועל כן הם משיגים על ההחלטה בדבר חוב מס הרכישה". עוד טענו המשיבים בהשגה, כי "הנישומים יבקשו להאריך להם את המועד למכירת הדירה, וזאת מתוקף סעיף 107 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963".
ביום 11.9.2022 דחה המבקש את בקשת המשיבים להארכת מועד להגשת השגה מהנימוק שהמשיבים לא עמדו במועדים הקבועים בסעיף 9(ג1ג)(2)(ב) לחוק. עוד קבע המשיב, כי בהתאם להוראת סעיף 107 לחוק, לא נמצאה "סיבה מספקת" להאריך את המועדים הקבועים בחוק להגשת השגה; וכי סעיף 107 לחוק מאפשר למבקש להאריך מועדים דיונים ופרוצדורליים בלבד ולא מהותיים כדוגמת המועד המבוקש, הקבוע למכירת דירה ראשונה. המשיבים לא הגישו ערר ביחס להחלטה זו.
ביום 25.6.2023, לאחַר החלפת מיַיצג, הגישו המשיבים בקשה להארכת מועד להגשת השגה ("הבקשה השנייה").
המבקש דחה את הבקשה השנייה בטענה כי "תשובתנו בפניה להארכת מועד ניתנה בספטמבר 2022 ונשלחה למייצג".
המשיבים הגישו ערר על ההחלטה בבקשה השנייה ובו התבקש בית-המשפט להאריך את המועד להגשת השגה לפי סעיף 107 לחוק.
בתגובה לערר, הגיש המבקש בקשה לסילוק על הסף.

בית-המשפט, מפי השופט א' דורות, קיבל את בקשת המבקש (קישור לפסק-הדין).

השופט דורות קבע, כי על המשיבים היה לערור על החלטתו של המבקש מיום 11.9.2022 וזאת בתוך 30 ימים, אך במקום לעשות כן, המשיבים הגישו ביום 25.6.2023, לאחַר החלפת מיַיצגם, בקשה שנייה, ובכך ניסו לעקוף את המועדים הקבועים בדין להגשת ערר. 
הנה כי כן, בתשובה לבקשה לסילוק על הסף צוין, כי "מבוקש להדגיש כי העוררים ראו לנכון שבנסיבות בהם השתנה הייצוג, הרי שלא נכון יהא הגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערר על החלטת המשיב [המבקש] מיום 11.9.2022, אלא להגיש בקשה להארכת מועד להגשת השגה על סמך טיעונים אשר יש בהם כדי להפעיל את סעיף 107 לחוק".
בכך גילו המשיבים את דעתם כי לאחַר החלפת הייצוג הם בָּחנו את שני המסלולים ובחרו בדרך של הגשת בקשה להארכת מועד להגשת השגה, כאמור לפי סעיף 107 לחוק. אלא מאי, המשיבים טעו בבחירת מסלול זה, שכּן לאחַר שדחה המבקש את הבקשה הראשונה ביום 11.9.2022 היה על המשיבים להגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערר.

למעלה מן הצורך והגם שהמשיבים לא הגישו בקשה להארכת מועד להגשת הערר, המשיך השופט דורות ונדרש לשאלה האם בנסיבות העניין ובהינתן תקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018,* ניתן להאריך את המועד כאמור וענה על שאלה זו בשלילה.

* תקנה זו (שחלה בענייננו, לאור האמור בתקנה 12(א) לתקנות מיסוי מקרקעין (סדרי הדין בפני ועדות ערר), התשכ"ה-1965) קובעת, כי "[...] נקבע בתקנות אלה או בכל חיקוק זמן לעשיית דבר או להימנע מעשיית דבר או מדד להיקף כתב טענות, יחול האמור כל עוד בית המשפט לא הורה אחרת מטעמים מיוחדים".

וכך הוא קבע (בפס' 17 ואילך): 

"[...] הארכת המועד שנקבע בחוק לשם הגשת ערר תתקבל רק כאשר מתקיימים 'טעמים מיוחדים' המצדיקים זאת. הוראה זו הדורשת 'טעמים מיוחדים' להארכת מועד שנקבע בחיקוק, הייתה קיימת גם בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. על כן, פסיקה שניתנה ביחס אליה עומדת בעינה גם כיום.
כעת, נבחן האם המשיבים הצביעו על קיומם של 'טעמים המיוחדים' לצורך הארכת המועד להגשת ערר הקבוע בסעיף 88 לחוק. בבחינה זו, על בית המשפט להביא בחשבון מספר שיקולים וביניהם:הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך; משך האיחור; קיומו של הליך תלוי ועומד; סיכויי הצלחת ההליך; מועד הגשת הבקשה; חשיבותו הציבורית של ההליך; מידת ההסתמכות של בעלי הדין, וכן יתר נסיבות [...] ראשית יצוין, כי כאמור, המבקש דן בהשגת המשיבים ביום 11.9.2022, נימק את החלטתו ודחה אותה. כפי שיפורט להלן, המשיבים לא הצביעו על טעם ממשי מדוע לא הוגש הערר במועד.
בנסיבות דנן, לא ניתן לקבל את הטענה של המשיבים כי בשל מצבו הרפואי של המשיב 1, לא עלה בידם להתפנות לעניין ולהגיש ערר. זאת, בין היתר, משום שהם יוצגו על ידי בא כוחם עו"ד ינובסקי שפעל בשמם. לכן, חרף מצבו הרפואי של המשיב 1, יכלו המשיבים לפעול באמצעותו של עו"ד ינובסקי ולהגיש ערר במועד הקבוע בחוק על ההחלטה מיום 11.9.2022 [...]
לעניין החלפת המייצג של המשיבים והנימוקים השונים של הבקשה השנייה לעומת הבקשה הראשונה, איני מקבל את עמדת המשיבים כי היא עולה לכדי 'טעם מיוחד'. סעיף 2 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965 קובע כי: 'שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח.' מכאן עולה כי בא כוחם של המשיבים, בין אם עו"ד ינובסקי ובין אם עו"ד אלדד, הוא השלוח של המשיבים המהווים צד להליך. על כן, ניהול ההליכים הקודמים והטענות שהעלו מצידם עת עו"ד ינובסקי פעל כבא כוחם, מחייבים את המשיבים.
[...]
בע"א 4876/17 חברת יעולה השקעות ומסחר בנדל"ן בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים (24.12.2018) הוכרו מספר קריטריונים מצטברים כ"טעם מיוחד". בית המשפט העליון קבע כך:
'1. בהינתן העובדה כי העסקה מושא דיוננו נעשתה בשנת 1996, לפני למעלה מעשרים שנה; בהינתן העובדה שבגין העסקה שולם מס רווח הון;בהינתן שמתנהל הליך מקביל לפי סעיף 95ע' לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963; בהינתן שסכום הקנסות לבדן עומד על  כ-20 מיליון  ש"ח; בהינתן שהשומה הופחתה לרוכשת ב-30 מיליון ש"ח; בהינתן שעל פי השומה הנוכחית אין התחשבות בשווי הרכישה (ולא נעלמה מעינינו כי קימת מחלוקת אם טענה זו הועלתה בהשגה) – אנו סבורים כי ניתן להכיר בכל אלה כ'טעם מיוחד' להארכת מועד להגשת ערר'. 
במקרה דנן, לא נראה כי קריטריונים אלו התקיימו: העסקה הנדונה שביצעו המשיבים נעשתה לפני 4 שנים, בשנת 2020 ולא לפני מעל 20 שנה; לא שולם מס רווח הון; לא מתנהל הליך מקביל לפי סעיף 95א לחוק; השומה הנוכחית שהמשיבים נדרשים לשלם אכן נקבעה על פי שווי הרכישה.
העולה מן המקובץ הוא כי לא מתקיימות נסיבות העולות לכדי טעם מיוחד להארכת המועד. בנסיבות ענייננו, הערר הוגש לאחר כ-11 חודשים מהמועד האחרון בו היה על המשיבים להגישו. בפסיקת בתי המשפט נדחו לא אחת בקשות להארכת מועד להגשת ערעורים ומחיקת ערעורים על הסף מחמת איחורים של חודשים ספורים בהגשתם, קצרים מהאיחור בענייננו. "