הגשת ערעור לבית-המשפט העליון באיחור של 9 ימים

פסק-הדין של ועדת-הערר

במבזק מס' 2071 מיום 1.4.2024 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בנוף הגליל – נצרת בעניין א.ע. סולימאן בע"מ.

נזכיר, כי עניינו של פסק-הדין בערר שהגישו א.ע. סולימן בע"מ ("המוֹכרת") ומר מוחמד עודתאללה ("הקונה") על החלטות המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין נצרת) מיום 9.3.2022 בהשגות שהגישו העוררים על שומות מס שבח ומס רכישה שקבע המשיב.
העוררים דיווחו למשיב על שתי עסקות במסגרתן נמכרו זכויות המוֹכרת לקונה בקרקע בריינה ("הקרקע"): האחת, מכירה מיום 20.3.2019 של קרקע בשטח 1,500 מ"ר תמורת 400,000 ₪ (כ-267 ₪ למ"ר); והשנייה, מכירה מיום 12.11.2019 של קרקע בשטח 1,480 מ"ר תמורת 400,000 ₪ (כ-270 ₪ למ"ר).
המשיב לא קיבל את השוֹוי המוצהר והוציא שומות לפי מיטב השפיטה, בגדרן העמיד את שווי הקרקע בעסקה הראשונה לפי 1,500 ₪ למ"ר ובעסקה השנייה לפי 1,000 ₪ למ"ר. זאת, לפי שיטת ההשוואה ובהתבסס על 4 עסקות שנעשו באותו גוש, אחת מהן באותה חֵלקה בה מדובר.

ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופטת ע' הוד (בהסכמת חברי הוועדה עו"ד א' מן ומר א' שרם), דחתה את הערר (קישור לפסק-הדין).

הוועדה קבעה, כי שומתו של המשיב – שהסתמך על עסקות השוואה רלבנטיות ותוך שהביא בחשבון את מצבה התכנוני של הקרקע ואת התכניות שהיו בהליך אישור באותה עת ואשר השפיעו על שווי השוק עוד בטרם אישורן – מוצדקת, מבוססת ומשַקפת את שווי השוק של המקרקעין הנמכרים; ומשכך, ולאור הפער המשמעותי בין שווי השוק שקבע המשיב לבין השוֹוי המוצהר על-ידי הצדדים, היה המשיב רשאי להתעלם מהשווי המוצהר ולשום את העִסקה לפי שווי השוק.
עוד קבעה הוועדה, כי לא עלה בידי העוררים להוכיח כי על אף הפער האמור יש לקבוע את השוֹוי בהתאם לשווי המוצהר.

הערעור לבית-המשפט העליון

המוֹכרת והקונה הגישו ערעור על פסק-הדין של ועדת-הערר לבית-המשפט העליון.

אולם, הגם שפסק-הדין של ועדת-הערר ניתן ביום 17.3.2021, הערעור לבית-המשפט העליון הוגש ביום 21.5.2024, דהיינו שלא בתוך תקופת 45 הימים המנויה בסעיף 90 לחוק מיסוי מקרקעין.

משכך, מנהל מיסוי מקרקעין נצרת הגיש בקשה לסילוק ההליך על הסף.
המערערים התנגדו לבקשה בגורסם כי הערעור הוגש במועד, אך עתרו, לחלופין, להארכת מועד בדיעבד ככל שטענת המשיב תתקבל.
המשיב התנגד לבקשה החלופית להארכת מועד.

בית-המשפט העליון, מפי הרשמת מ' יהב, קיבל את בקשתה החלופית של המערערת (קישור להחלטה).

בראשית הדברים, הִבהירה הרשמת, כי על-פי פסיקתו של בית-המשפט העליון בעניין א.א אביבה אלזמי בע"מ (ע"א 7272/21)* ובעניין א.מ. שטרן תשתיות בע"מ (ע"א 6139/22)** היה על המערערים להגיש את הערעור עד ליום 12.5.2024; וכי בהינתן העובדה שהערעור הוגש ביום 21.5.2024, הרי שהערעור אכן הוגש באיחור.

* באותו מקרה, אליו נדרשנו במבזק מס' 1952 מיום 13.12.2021 (קישור למבזק), הכריע השופט ד' מינץ במחלוקת הפרשנית שניטשה בין הצדדים שם באשר לשאלה מהו הדין הקובע את המועד להגשת ערעור על החלטתה של ועדת-ערר בערר שהוגש מכוח סעיף 88 לחוק מיסוי מקרקעין. נקבע, כי המועד להגשת ערעור על פסק דינה של ועדת-ערר הוא בתוך 45 ימים מיום מתן פסק-הדין או מיום המצאתו, וזאת ללא חריגים וסייגים, לרבות כאלה הקבועים בהוראות דין אחרות, לא כל שכּן כאלו המצויות במדרג נורמטיבי נמוך יותר.

** באותו מקרה, אליו נדרשנו במבזק מס' 1999 מיום 16.11.2022 (קישור למבזק), קבעה הרשמת ל' משאלי-שלומאי, כי ימי הפגרה באים במניין הימים להגשת ערעור על החלטתה של ועדת-ערר לפי חוק מיסוי מקרקעין, וזאת תוך הפנָיה לסעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, שלפיו "במניין ימי תקופה יבואו גם ימי מנוחה, פגרה או שבתון שעל פי חיקוק, זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה".

למרות האמור, קבעה הרשמת, כי יש לקבל את בקשתם החלופית של המערערים להארכת מועד.
הרשמת ציינה, כי בבקשה להארכת מועד שהגישו המערערים בד בבד עם התשובה לבקשה לסילוק על הסף, הם ביקשו לרפא את האיחור בטענה כי מדובר באיחור לא משמעותי של תשעה ימים בלבד, הנובע מטעות בתום לב. בנוסף, המערערים ציינו, כי להבנתם היה עליהם להגיש את הערעור עד ליום 21.5.2024 וזאת תחת ההנחה שפגרת הפסח, כמו גם יום העצמאות שהוא יום שבתון, אינם באים במניין הימים.
בנסיבות אלו, מדובר בטעות בהבנת המצב המשפטי לעניין מניין הימים להגשת ההליך.
בהינתן שמדובר בהליך שעניינו חוק מיסוי מקרקעין שהוא חריג לכלל שישים הימים בהליך האזרחי, בהינתן משך האיחור שאינו משמעותי מאוד, בהינתן טעותם של המערערים ביחס לחישוב המועדים, ומבלי להביע עמדה ביחס לסיכויי ההליך – מן הראוי לקבל את הבקשה.