בקשה למחיקת חוות-דעת מומחה מתיק בית-המשפט בערעור מע"מ

ההחלטה מיום 13.7.2022

במבזק מס' 1985 מיום 28.7.2022 דיווחנו על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין עיר שלם סוכנות לביטוח (1996) בע"מ.

המערערת היא סוכנות ביטוח למשכנתאות, בבעלות ובשליטה מלאה של בנק ירושלים.
בעקבות שינוי רגולטורי של המפקח על הבנקים הוּצאה הפעילות מהבנק והועברה לחברה שבבעלותו ובשליטתו המלאה של הבנק.
המערערת הגישה לרשות המסים (המשיבה), בהתאם להוראות סעיף 58 לחוק מע"מ, בקשה לשנות את סיוּוגה מ"עוסק מורשה" ל"מוסד כספי" בהתאם לסיוּוגו של בנק ירושלים. לטענתה, העובדה שהיא עוסקת במכירת כיסוי ביטוחי למשכנתאות של לקוחות בנק ירושלים בלבד ולאור העובדה שברשיון סוכן הביטוח שלה נקבע כי היא אינה יכולה להרחיב את עיסוקה ומוצרי הביטוח שהיא מציעה מֵעבר לאמור, יש מקום לסַווגה כסיווג הבנק ולא כעוסק מורשה.
המשיבה דחתה את בקשת המערערת לשנות את סיוּוגה כאמור ועל-כן המערערת הגישה ערעור על ההחלטה לבית-המשפט המחוזי בירושלים. זאת, בהתאם להוראות סעיף 64(א) לחוק מע"מ.
במסגרת הערעור, הגישה המערערת בקשה לקבלת צו לגילוי ועיון במסמכים. בקשה זו נחלקה לשני עניינים: (א) בקשה להורוֹת למשיבה לגלות למערערת את העקרונות והשיקולים העומדים בבסיס ההסכמים שבין המשיבה לבין קופות החולים לגבי סיווגם של בתי המרקחת של קופות החולים כמלכ"ר; (ב) בקשה להורוֹת למשיבה לתמוך בתצהיר את תשובתה למערערת כי אין למשיבה כל מידע בקשר עם סיוּוגה של סוכנות הביטוח של בנק דיסקונט (חברת דיסקונט למשכנתאות לבית סוכנות לביטוח (2005) בע"מ) כ"מוסד פיננסי".
לטענת המערערת, היא זכאית לקבל מידע מהמשיבה ועל המשיבה חלה חובה לגלות ולאפשר עיון בעקרונות שלפיהם הגיעה עם קופות החולים להסכמות האמורות. עוד טוענת המערערת כי גילוי כאמור יאפשר לה להוכיח את טענת האפליה שנטענה על-ידיה בנוגע לסירובה של המשיבה לסַווגה כמוסד כספי בעוד היא פעלה באופן דומה במקרים אחרים (כגון: מקרה קופות החולים). כך, לטענת המערערת, העובדה שהמשיבה סיוְוגה את דיסקונט כמוסד כספי מהווה אפליה אסורה כנגדה והמשיבה סירבה לפרט את שיקוליה בנוגע לקבלת ההחלטה לגבי דיסקונט בטיעון שאין לה כל מידע בנוגע לאמור. עוד טענה המערערת, כי בנסיבות העניין יש להורוֹת למשיבה לתמוך את תשובתה בנוגע לבנק דיסקונט בתצהיר וזאת על-מנת שהדבר ייבחן במסגרת חקירה נגדית.
מנגד, המשיבה טענה, כי תקנות מס ערך מוסף ומס קניה (סדרי הדין בערעור), תשל"ו-1976 ("התקנות") מַחריגות את הקבוע בסעיפים 60-56 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ועולה מהן כי אין כל חובה למשיבה להשיב על תשובתה בתצהיר ודי במתן המענה שניתן על-ידי המשיבה בקשר לכך.
ואילו באשר לבקשה לקבל ולעניין במסמכים הנוגעים לקופות החולים, טענה המשיבה, כי אין מקום לקבל את הבקשה האמורה הן בְּשל הרחבת חזית אסורה, הן בהיעדר רלבנטיות להליך והן מהטעם שמדובר במסמכים הנוגעים לצדדים שלישיים למרות שהלכה היא שמסמכים כאמור חוסים תחת חיסיון וחשיפתם מהווה חריגה מהוראות הגילוי.

בית-המשפט, מפי השופט א' דורות, דחה את הבקשה על כל חלקיה (קישור להחלטה).

באשר לבקשת המערערת להגשת תצהיר התומך בתשובת המשיבה, ציין השופט דורות, כי לא מצא מקור חוקי אליו מַפנה המערערת בבקשתה וכי צודקת המשיבה כי תשובותיה בהתאם להוראות התקנות מַצדיקות לפטוֹר אותה מהגשת תצהיר בנסיבות האמורות ואין הדבר פוֹטר את נציגיה מלענות לשאלות שיישאלו בקשר לכך במסגרת חקירתם הנגדית.

בכל הנוגע לבקשת המערערת לגלות לה את "העקרונות והשיקולים העומדים בבסיס ההסכמים", ציין השופט דורות, כי למרות הניסוח האמור, מדובר בפועל בבקשה לגילוי ועיון במסמכים.
השופט דורות ניתח את המסגרת הנורמטיבית הרלבנטית וציין, כי על נישום הטוען לאפלייתו ביחס לנישומים אחרים והמבקש לחשוף מידע ומסמכים הנוגעים לנישומים אחרים שאינם קשורים להליך הנדון לעבור שלוש משוכות: האחת, הנחת תשתית עובדתית לכאורית לפיה קיימים מקרים דומים או דומים במידה רבה שהוסדרו באופן שונה ויש בהם להוכיח, לכאורה, כי קיבל יחס שונה; השנייה, עליו לשכנע את בית-המשפט כי המידע המבוקש יסייע לו בביטול החלטת הרשות ובהוכחת טענת האפלייה; והשלישית, עליו לשכנע כי על אף הוראות החיסיון הקבועות בדיני המס, נוכח "מקבילית הכוחות" שבין הרלבנטיות לחיסיון, כפות המאזניים נוטות לכיוון הסרת החיסיון ולגילוי המידע המבוקש.
בטרם בָּחן את עמידתה של המערערת בשלוש המשוכות האמורות, ציין השופט דורות, כי בדין טענה המשיבה שבקשת המערערת בנוגע לגילוי המסמכים בקשר לבתי המרקחת של קופות החולים מהווה הרחבת חזית ודי בכך כדי לדחות את הבקשה; וכי הבּחינה האמורה מהווה למעלה מן הצורך.
באשר לשאלת התשתית העובדתית, קבע השופט דורות, כי טענת המערערת בדבר אפלייתה למול בתי המרקחת של קופות החולים מהווה טענה בעלמא כאשר המערערת לא טרחה לצרף לבקשתה תצהיר או להצביע כיצד ההסדרים של בתי המרקחת דומים לעניינה. עוד קבע השופט, כי אין מדובר בתשתית עובדתית לכאורית, שכּן הטענות בנוגע לקשר כלשהו אינן מבוססות כלל, ובנוסף הבקשה מעלה חשש שמא אין למערערת כל אינדיקציה לכך שהסכמים כאלה דומים לעניינה וכי מדובר ב"מסע דיג" שכּל מטרתו לנסות ולאתֵר מידע שיכול לסייע למערערת. אומנם, הוסיף השופט, המערערת העמידה תשתית עובדתית לכאורית לכך שהמשיבה ערכה הֶסדרים עם בתי המרקחת של קופות החולים. אולם, לא עולה כי הֶסדרים אלה, כשלעצמם, רלבנטיים לבחינת שיקול הדעת של המשיבה בעניינה של המערערת.
בכך, המשיך וציין השופט דורות, נשמטת הרלבנטיות של הֶסדרים שעָרכה המשיבה עם נישומים אחרים, תוך שהבהיר, כי מסקנתו הייתה שונה אם המערערת הייתה מעמידה תשתית עובדתית מספקת לכך שהֶסדרים אלה רלבנטיים ונוגעים להחלטת המשיבה בעניינה, שאז ייתכן כי היה בהסדרים אלה כדי לסייע למערערת להוכיח את טענת האפליה ולתקוף את שיקול הדעת של המשיבה בעניינה.
באשר לשאלת החיסיון, קבע השופט, כי לאור עמדתו לפיה אין רלבנטיות להסדרים אשר נערכו עם בתי המרקחת של קופות החולים, אין מקום להורוֹת על חשיפת ההסכמים, גם ללא קשר לשאלת החיסיון. עוד קבע השופט, כי גם אם יונח כי קיימת רלבנטיות למידע המבוקש, הרי שזו מועטה ואינה גוברת במשקלה באיזון שיש לערוך בין האינטרסים הנוגדים, שבגדרם האינטרס הלגיטימי של הצדדים השלישיים באי-גילוי המידע ובשמירה על חיסיונו.
עם זאת, ולמען הסר ספק, ציין השופט, כי טענת האפליה עודנה עומדת לזכותה של המערערת והיא רשאית לנסות ולהוכיחה במסגרת ההליך כמו גם לפְנות ישירות לצדדים השלישיים ולבקש מהם את המידע.

ההחלטה מיום 26.3.2024

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם בדבר החלטה נוספת של השופט דורות בעניינה של המערערת.

עניינה של ההחלטה הנוספת בבקשת רשות המיסים למחיקת חוות-דעת מומחה אשר הוגשה על-ידי המערערת בטענה שהינה במהותה חוות-דעת משפטית ואינה עוסקת בשאלה של מומחיות. כך, לטענת המשיב, רוב חוות-דעת המומחה שהוגשה ממוקד בסקירה וניתוח משפטי של חוק מע"מ וכי חלקהּ האחר אינו נוגע לשאלות שבמומחיות אלא לפירוט דוגמאות מספריות-טכניות לתמיכה בניתוח המשפטי.
לעומת זאת, לטענת המערערת, השְאֵלה בדבר קיומה של שקילוּת בין חבותה במס עקיף כ"מוסד כספי" לבין חבותה כ"עוסק מורשה", עליה נסובה חוות-הדעת, אינה בגֶדר טענה משפטית אלא עובדה הטעונה הוכחה על-ידי מומחה חשבונאי וכלכלי; והיות שהשְאֵלה בה עוסקת חוות-הדעת היא שאלה שבעובדה, מחובת המומחה להביא בחוות דעתו דוגמאות מתוך הדוחות הכספיים של החברה על-מנת לקבוע את הממצא אותו מבקשת המערערת לקבוע, והוא קיומה של שקילוּת כאמור.

השופט דורות דחה את בקשת רשות המיסים (קישור להחלטה הנוספת).

לאחַר שנדרש לפסקי-הדין שהובאו כאסמכתא בבקשת המשיב, ציין השופט דורות, כי אפילו במקרים בהם בית-המשפט ימצא שחוות-הדעת כוללת גם תכנים משפטיים מובהקים, אין פירוש הדבר שעליו למחוק את חוות-הדעת מהתיק, אלא שיוכל להותירה על כנה ולהתייחס רק לאספקטים העובדתיים שבה.

לגופו של עניין, קבע השופט, כי הגם שנראה שחלקים מחוות-הדעת מערְבים ניתוח של החוק והדין הקיים, אין פירוש הדבר שעל בית-המשפט להוציאה מן התיק ולהניח שזוֹ פסולה מעיקרה ובחינת חוות-הדעת צריכה להיעשות כמכלול ולא בבחינה נקודתית של הנושאים המפורטים בה.

השופט דורות הוסיף וציין, כי במקרה דנא חוות-דעת המומחה הוגשה בעקבות טענה שהועלתה על-ידי המשיב בכתב התשובה שהגיש לבית-המשפט ובנוסף צוינה גם על-ידי בית-המשפט עצמו, כך שהמערערת רשאית למצוא צורך בהבאת חוות-דעת מומחה שתעסוק באותו עניין; ולשם כך, רשאי המומחה לפרוס בפני בית-המשפט מסד תיאורטי-משפטי לביסוס ניתוחו העובדתי. מנגד, לבית-המשפט שיקול הדעת באופן בו יתייחס לחוות-הדעת על כלל חלקיה ולהשפעה הסופית שיַקנה לחלקיה השונים בפסיקתו בתיק העיקרי.