2.5 מיליון ₪ – כולל מס שכר?
ביום 21.8.2024 ניתן פסק-הדין בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (המחלקה הכלכלית) בעניין פרימק.
להלן הרקע העובדתי כפי שהובא בפתח פסק-הדין:
המבקש, ד"ר הראל פרימק, הגיש במועד אחד שלוש בקשות נפרדות אך דומות עד מאד לגילוי מסמכים, כהוראת סעיף 198א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 נגד שלושה בנקים (המשיבים) – בנק הפועלים בע"מ, בנק לאומי לישראל בע"מ ובנק דיסקונט לישראל בע"מ.*
* שלושת המשיבים יוצגו על-ידי משרד עו"ד אגמון עם טולצ'ינסקי, שהח"מ משַמש כיועץ המיסוי שלו.
לב הבקשות בשאלת עמידת הבנקים בהוראות חוק תגמול לנושאי משרה בתאגידים פיננסיים (אישור מיוחד ואי-התרת הוצאה לצורכי מס בשל תגמול חריג), התשע"ו-2016 ("חוק התגמול" או "החוק") הקובעות מגבלות שונות על התגמול לנושאי משרה בכירים ולעובדים בתאגידים פיננסיים ובכללם הבנקים וממילא גם שלושה הבנקים המשיבים.
סעיף 2(א) לחוק התגמול קובע "מגבלת שכר" שלפיה (בתמצית) התקשרות התאגיד הפיננסי עם נושא משרה בכירה או עובד באשר לתנאי כהונתו או העסקתו הכוללת מתן תגמול ש"ההוצאה החזויה בשלו" כחישובה "בהתאם לכללי החשבונאות המקובלים", צפויה לעלות על 2.5 מיליון ₪ בשנה טעונה אישור של ועדת התגמול, הדירקטוריון, ובחברה ציבורית – של האסיפה הכללית.
ואילו סעיף 2(ב) לחוק קובע "מגבלת יחס", שממנה אין לחרוג גם באישור הגופים האמורים, של יחס מרבי של 1:35 בין ההוצאה השנתית החזויה בְּשל תגמול לעובד בכיר לבין ההוצאה השנתית בְּשל התגמול הנמוך ביותר בתאגיד בשנה שקָדמה להתקשרות לעובד בתאגיד (לרבות עובד קבלן).
בבקשות הגילוי טען המבקש, כי בין השנים 2022-2017 תגמולים ששילמו הבנקים לנושאי משרה בהם חרגו מהוראות חוק התגמול, שכּן על המשיבים היה לכלוֹל את רכיב מס השכר או רכיב המע"מ בעת חישוב ההוצאה בגין התגמול הניתן לנושאי משרה במשיבים, שאז תנאי התגמול חורגים מן המגבלות המעוגנות בסעיפים 2(א) (מגבלת השכר) ו-2(ב) (מגבלת היחס, שממנה לא ניתן לחרוג) לחוק התגמול.
המבקש עתר אפוא, לקבלת מסמכים שונים הנדרשים לשיטתו לבחינת אפשרות הגשת תביעות נגזרות נגד נושאי המשרה במשיבים ונגד מאשרי התגמולים.
לעומת זאת, הבנקים המשיבים, בתשובותיהם שהוגשו במקביל, טענו כי אין בסיס לבקשות.
נטען, כי הבקשות נשענות על פרשנות שגויה של המבקש את חוק התגמול.
עוד נטען, כי הבקשות נסמכות על הבנה לקויה של מהות מס השכר, שהרי מס שכר יחד עם מס רווח הוא חלק ממנגנון חלופי לגביית מע"מ שחל על תאגידים בנקאיים בהיותם מוסדות כספיים כהגדרתם בחוק מע"מ ולא על העובד, כך שאין לראותו כחלק מן התגמול לנושא המשרה.
בנוסף, נטען, כי בְּשל יחסיו המשלימים עם מס רווח, מס השכר אינו מקרין על תשלום כלל המס המוטל על המוסד הכספי, מכוח חוק מע"מ, ועל כן אין עלות נוספת לבנק בְּשל תשלום מס השכר, ומתאיינת כל זיקה בין ההוצאה בגין התגמול לבין מס השכר.
המשיבים טענו גם, כי את שנדרש לאשרו – אישרו כדין באסיפות הכלליות של כל בנק וכי הם עמדו לשיטתם בהוראות החוק ככתבן וכלשונן ולא דבק כל פגם בתגמול שאוּשר ושולם לנושאי המשרה.
בעקבות דיון קדם משפט שהתקיים ביום 25.12.2023 בפני השופט א' צימרמן והערותיו באשר לקשיים אפשריים ביחס לבקשות, נוהלו מגעים בין הצדדים שסופם בהודעתם מיום 24.6.2024 על גיבוש הסכם פשרה כולל המתייחס לכל שלושת ההליכים והמביא למיצוי, ויתור וסילוק מלא של כל עילות התביעה, זכויות, דרישות או טענות בקשר עם העילות האמורות. ואלה עיקרי ההסכם:
- במסגרת דוח מיידי בדבר כינוס אסיפה כללית של בעלי המניות של הבנק שבו מתבקשת האסיפה הכללית לאשר, כאישור הנדרש לפחות אחת לשלוש שנים, מדיניות תגמול לנושאי משרה בבנק, יפורטו: (א) מספר כפופי המנכ"ל, כהגדרתם בהסכם, המכהנים בבנק ויהיו זכאים לעת זימון האסיפה, בהנחה של קבלת מענק שנתי מקסימלי לפי מדיניות התגמול לנושאי המשרה של הבנק, לקבל תגמול במונחי עלות שנתית לבנק (ללא תנאים סוציאליים כדין ומס שכר) העולה על "מגבלת השכר" הקבוע בסעיף 2(א)לחוק התגמול; (ב) התגמול המקסימלי במונחים שנתיים ומבחינת עלות לבנק (ללא הצמדה, תנאים סוציאליים ומס שכר) שלו יהיה זכאי נכון למועד הזימון מקבל התגמול הגבוה ביותר מבין כפופי המנכ"ל כאמור, כפוף לקבוע בסעיף 2)(ב) לחוק התגמול. כן יפורט הסכום שלו זכאי מקבל התגמול הגבוה ביותר מבין כפופי המנכ"ל בבנק בגין תנאים סוציאליים כדין עבור התגמול המקסימלי.
- בדוחות השנתיים של הבנק, לצד הגילוי הניתן לשכר בכירים לפי הוראות הדיווח לציבור של המפקח על הבנקים, יצוין מספר כפופי המנכ"ל שקיבלו תגמול באותה שנה העולה על מגבלת השכר לפי סעיף 2(א) לחוק התגמול, קרי אותה מגבלה שחריגה ממנה טעונה אישורים כדין.
- בזימונים והדוחות האמורים, בחלקם המתייחס לתגמול יו"ר דירקטוריון הבנק, המנכ"ל ונושאי המשרה בבנק, יצוין בצמוד לסכומי התגמול כי אלה אינם כוללים מע"מ ומס שכר.
עוד הוסכם בין הצדדים במסגרת ההסדר שגובש ביניהם, כי כל בנק ישלם לב"כ המבקש סך כולל של 300,000 ₪ בצירוף מע"מ (דהיינו, סכום מצטבר של 900,000 ₪ בצירוף מע"מ בכל שלושת ההליכים יחדיו).
ההסכם פורסם להתנגדויות, אך לא היו כאלה.
ואילו הגורמים המקצועיים במשרד המשפטים לא התנגדו לבקשה אך הפנו את תשומת לב בית-המשפט לשני עניינים: האחד, כי הסעד, המוסיף מידע לדוחות הבנקים, אף אם קיים בו ערך לציבור המשקיעים, ספק אם ניתן לראותו כסעד שניתן לבנקים עצמם, אלא דווקא כנטל על הבנק; השני, שכר-הטרחה הוא על הצד הגבוה בשים לב לתועלת שמפיקים הבנקים, אם בכלל, מההסדר המוצע.
בית-המשפט אישר את הסכם הפשרה וכך גם את ההמלצה בעניין שכר טרחתו של ב"כ המבקש (קישור לפסק-הדין).