סילוק על הסף של ערר מיסוי מקרקעין בעקבות הסכם פשרה קודם

ביום 9.7.2024 ניתנה החלטתה של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין קורנבלוט ואח'.

עניינה של ההחלטה בבקשת המשיב בערר (מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים) ("המבקש") לסלק על הסף את הערר שהגישו ארבעת העוררים ("המשיבים") ואשר במסגרתו התבקשה הוועדה לייחֵס לזכויות הבנייה של בית המגורים אותו מכרו המשיבים כ-1/6 משווי הרכישה של הבית (זאת, בהתאם לסעיף 49ז לחוק מיסוי מקרקעין) ולבטל את חיובם בקנס גירעון.

בכתב התשובה מטעם המבקש נטען, כי יש לסלק את הערר על הסף וכן לדחותו לגופם של דברים.
נטען, כי לעניין בסיס הרכישה בשומות מס השבח נחתם בין המבקש למשיבים הסכם פשרה מפורט ואילו המשיבים תקפו את הסכם הפשרה, בלי לציין כי עסקינן בהסכם פשרה שנחתם בהסכמת הצדדים.
הודגש, כי בהסכם הפשרה עצמו נקבע כי "הנישום מוותר על כל הליך של התנגדות לשומה" ועל-כן, המשיבים מנוּעים ומושתקים מלטעון בעניין.
עוד נטען על-ידי המבקש, כי קיימת אפשרות בפני המשיבים לפתוח בהליך אזרחי לביטול הסכם השומה, ככל שיש להם עילות חוזיות כגון טעות, הטעיה וכיוצ"ב, ולחילופין, לבקש מהמבקש לחזור בהם מהסכם הפשרה ובהתאם לכך יש להחזיר את השומה לשלב ההשגה.
בכל הנוגע לקנס הגירעון, טען המבקש, כי טענות המשיבים הן טענות כבושות ואף מטעם זה ונוכח השיהוי הניכר בהעלאת הטענות, דין הערר להידחות.
לטענתו, המשיבים לא טענו את הטענה כי שיעור הגירעון נמוך מ-50% כנדרש בסעיף 95 לחוק מיסוי מקרקעין, במסגרת הדיון שהתקיים ביום 22.3.2023 (הדיון בקנס הגירעון), ועל-כן אין לאפשר להם להעלות את הטענה לראשונה בפני ועדת-הערר.
עוד נטען, כי כל טענות המשיבים לעניין קנס הגירעון מבוססות על עקרונות הסכם הפשרה ועל בסיס עקרונותיו של ההסכם, יש לבחון את השאלה האם נוצר גירעון המצדיק חיוב בקנס גירעון.

בתגובה לבקשה לסילוק על הסף של הערר, טענו המשיבים, כי הבקשה נסובה על טענה שגויה, כאילו נחתם הסכם פשרה אשר במסגרתו הסכימו המשיבים לחיובם בקנס גירעון.
נטען, כי ההחלטה על החיוב בקנס גירעון התקבלה כחודשיים לאחר החתימה על הסכם הפשרה (ביום 26.3.2023) ועל כן אין לקבל את טענת המבקש שהסכם השומה מוֹנע מהם לתקוף את חיובם בקנס גירעון.

הואיל ומטעם המשיבים הועלתה טענה כי המפקח שדן בעניין אמר כי הסכם הפשרה בוטל עקב אי-תשלום המס תוך 14 ימים ממועד החתימה על הסכם הפשרה, נקבע בדיון מיום 29.11.2023 כי על המבקש להגיש הבהרה – האם הסכמי השומה בוטלו או שהם עומדים בתוקפם.
כמו-כן, המבקש התבקש להודיע האם הוא עומד על עמדתו כי הטלת קנסות הגירעון עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 95 לחוק.

המבקש הגיש הבהרה מטעמו, במסגרתה צוין שהמבקש לא הודיע כי הסכמי השומה בטלים ולפיכך הסכמי השומה תקפים ועל המשיבים לקיימם. בהתאם לכך, נטען כי יש לסלק את הערר על הסף בכל הנוגע לסוגיית בסיס הרכישה בשומות.
עוד הבהיר המבקש, כי ביחס לקנס הגירעון בו חויבו המשיבים 1 ו-2, קנס הגירעון הוטל כדין בהתאם להוראות סעיף 95 לחוק, אך בכל הנוגע לקנס הגירעון בו חויבו המשיבים 3 ו-4, הבהיר המבקש, כי לאחַר בחינה מחודשת של העוּבדות, הוברר כי בעניינם לא קיים גירעון העולה על 50% ולפיכך החליט המבקש לחזור בו מחיובם בקנס גירעון.

בתגובה מטעם המשיבים להודעת ההבהרה מטעם המבקש, נטען כי המבקש מנסה "להסתמך אך ורק על טענה פרוצדוראלית בגין הסכם השומה שנחתם", וזאת ביחס לאופן ייחוס העלויות בשומה.
נטען, כי המבקש אינו טוען דבר לגופו של עניין והוא מסכים מבחינה מהותית שאופן החישוב שקבע המפקח בהליך ההשגה שגוי והעלות שנקבעה בהסכם הפשרה, שגויה. עוד נטען, כי המשיבים עומדים על זכותם לחקור בחקירה נגדית את נציגי המבקש, בכדי להוכיח את טענותיהם.
בכל הנוגע לקנס הגירעון בו חויבו המשיבים 1 ו-2, נטען, בין היתר, כי טענות המבקש מהוות הרחבת חזית, שאין לה זכר בכתב התשובה.

ועדת-הערר קיבלה את בקשת מנהל מיסוי מקרקעין לסלק על הסף את הטענות בערר הנוגעות לעלות שנקבעה בהסכם הפשרה ודחתה את בקשתו לסלק על הסף את הטענות הנוגעות לקנס הגירעון (קישור להחלטה).