חבות בדמי ביטוח של "עקר בית" שהוא ידוע בציבור של בן-זוג מבוטח

פסק-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה

במבזק מס' 2021 מיום 7.5.2023 דיווחנו על פסק-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בעניין אמיר הנדל.

נזכיר את עיקרי העוּבדות:
ביום 16.1.2018 הכיר המוסד לביטוח לאומי ("המל"ל") בתובע ובמר דביר יריב (בן זוגו של התובע) כידועים בציבור בדיעבד הָחל מיום 21.11.2002.
הָחל מחודש מרץ 2018 ועד למועד הגשת הסיכומים בתיק, התובע לא עובד ולא עובד עצמאי ומתגורר בביתם המשותף שלו ושל בן זוגו שמבוטח.
בהחלטתו מיום 22.3.2021, דחה המל"ל את בקשתו של התובע לפטוֹר אותו מתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות ששילם כ"משתכר" למרות שבפועל הוא היה "עקר בית".
מכאן התביעה, שהוגשה כבקשה למתן סעד הצהרתי, שלפיו הוראות חוק הביטוח הלאומי המתייחסות ל"עקרת בית"* – חלות גם עליו.

* לפי סעיף 342(א) לחוק הביטוח הלאומי "מבוטח שהוא עובד עצמאי, ומבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, חייבים בתשלום דמי ביטוח בעד עצמם; ואולם מבוטחת לפי פרק ג' בלבד מכוח היותה אשת מבוטח אינה חייבת בתשלום דמי ביטוח".

ואילו סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר "עקרת בית" כ"אשה נשואה, למעט עגונה, שבן זוגה מבוטח לפי פרק זה, שאינה עובדת ואינה עובדת עצמאית, ובכלל זה אישה כאמור שהיא חברת קיבוץ מתחדש".

התובע ביקש לקבל החזר תשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות ששילם ביתר בסך 7,000 ₪ עבור השנים 2021-2018 וכן פיצוי בגין הפליה על רקע נטייה מינית בסך 67,654 ₪ מכוח הוראות חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000 ("חוק איסור הפליה במוצרים").

בית-הדין (השופטת הבכירה ע' איצקוביץ, נציג ציבור (עובדים) מר א' קשמון ונציג ציבור (מעסיקים) מר י' קוגמן) קיבל את התביעה בחלקה (קישור לפסק-הדין).

לאחַר שהתייחס למספר פסקי-דין בנושא, ובכלל זאת פסקי-הדין בעניין מני (בג"ץ 1046/09) ובעניין דנילוביץ (בג"ץ 721/94), קבע בית-הדין, כי המחוקק עיגן את מוסד "עקרת הבית" בחוק כדי להעניק "הטבה סוציאלית" לתא המשפחתי שבו אחד מבני-הזוג מבצע את עבודות הבית ולא יוצא לשוק העבודה; וכי ההסדר החקיקתי הקיים מבוסס על תפיסות עולם מיושנות, ופוגע בתא משפחתי של שני גברים.
"אנו סבורים כי במקרה דנן לא ניתן לשלול את ההטבה באופן קטגורי ממשק בית הכולל בני זוג מאותו המין – זוג גברים. כאמור הפסיקה חוזרת וקובעת כי יש להשוות את הזכויות והחובות של התא המשפחתי בו בני זוג מאותו המין לאלו של התא המשפחתי 'המסורתי', שלפיו משפחה בנויה מזוגיות בין גבר לאשה. זאת נוכח ההכרה הגוברת בזוגיות חד-מינית. אמנם סעיף 238 לחוק מגדיר 'עקרת בית' כ'אשה', ואולם בדרך של פרשנות יש להחיל אותו גם על בני זוג ששניהם גברים. זאת נוכח השינויים החברתיים שחלו במהלך השנים בכל הנוגע להרחבת התא המשפחתי על סוגיו השונים, וכן נוכח החשיבות של עיקרון השוויון והזכות לקיים חיי משפחה. משכך, בדומה להוראות החוק האחרות שכבר חלות על תא משפחתי 'שאינו מסורתי' יש להחיל גם הוראת חוק זו. המשמעות היא השוואת תנאי הזכאות לפי סעיף זה של התא המשפחתי החד-מיני לתא המשפחתי 'המסורתי'" (פס' 10 לפסק-הדין).

בית-הדין הִבהיר, כי לא מדובר בביטול הוראת דין, אלא הקביעה היא ספציפית למקרה דנא.
עוד נקבע, כי התובע יוכר על-ידי הנתבע כעקר בית, בהנחה שהוא עומד בשאר התנאים הקבועים בחוק ויהיה זכאי לפטוֹר מתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות בתקופה הנתבעת. 

אשר לפיצוי שנתבע בגין ההפליה, קבע בית-הדין כי תביעה זו אינה בסמכותו.

פסק-הדין של בית-הדין הארצי

על פסק-הדין הוגשו ערעור (על-ידי המל"ל) וערעור שכנגד (על-ידי מר הנדל) לבית-הדין הארצי לעבודה וביום 3.7.2024 ניתן פסק-הדין בערעורים האמורים.*

* יצוין, כי היועצת המשפטית לממשלה הצטרפה להליך כנותנת עמדה נוכח הסוגיות שעמדו להכרעה.

בית-הדין הארצי – מפי הנשיאה ו' וירט-ליבנה, השופטת ס' דוידוב-מוטולה, השופט א' סופר, מר י' לוינזון (נציב ציבור (עובדים)) ומר ש' ויצמן (נציג ציבור (מעסיקים)) – דחה את הערעור ואת הערעור שכנגד (קישור לפסק-הדין).

בחלקו הראשון של פסק-הדין נדרש בית-הדין הארצי לערעור העיקרי שהוגש על-ידי המל"ל וקבע, כי פרשנות המאפשרת לאֶחד מבני-זוג מאותו המין להיכנס בשעריה של הגדרת "עקרת הבית" בסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי, כפי שמתאפשר לבני זוג הטרוסקסואליים, היא פרשנות לשונית אפשרית וראוי להעדיפה.
פרשנות זו מתיישבת עם הביטוי שנתן המחוקק במרוצת השנים להתפתחות החברתית הנוגעת בהכרה בסוגים שונים של משפחות, היא מתיישבת עם מדיניות המל"ל באשר לאופן התייחסותו לנושאים שונים (ולא בכדִי מעניק המל"ל את הזכות המבוקשת לבנות זוג מאותו מין), והיא מגשימה הרמוניה פסיקתית השואפת לשוויון זכויות ולהכרה בזכות לקיום חיי משפחה, תוך הוקעת התנהלות מפְלה, ובפרט כזו החוסמת בפני תא משפחתי אחד את האפשרות לקבל זכויות שוות לאלו שניתנות לתא משפחתי אחר.
בית-הדין דחה את טענת המל"ל לפיה אין מדובר באפליה הואיל והכרה באישה כ"עקרת בית" אינה הטבה משהיא מַקנה ביטוח חלקי בלבד. שכּן, הכרה במעמד כעקרת בית אמנם אינה מַקנה רק הטבה, שכּן היא מביאה לצמצום הזכויות הביטוחיות שניתנות לעקרת הבית לעומת ציבור המבוטחים, אולם שלילת האפשרות לקבל מעמד של "עקרת בית" בתא משפחתי הומוסקסואלי, שעה שהכרה זו מתאפשרת הלכה למעשה בתא משפחתי הטרוסקסואלי, היא זו העולה כדי הפליה.
בית-הדין הִבהיר, כי אין בפסיקתו זו כדי לבטל את הצורך בבחינה מחודשת על-ידי המחוקק של מעמד "עקרת הבית" בכללותו או כדי להמעיט מהביקורת שהובעה בספרות ובפסיקה על מעמד ארכאי זה והשלכתו על זכויות נשים. עם זאת, בית-הדין הוסיף וציין, כי "כל עוד המעמד נותר בספר החוקים, יש לאפשר גם לגבר שנמצא בזוגיות עם בן מינו, וסבור מטעמיו שה'דבש' עולה על ה'עוקץ', לקבל פטור מדמי ביטוח בהתאם להוראות החוק" (פס' 60).
לאור האמור, קבע בית-הדין, כי גבר שנמצא בזוגיות עם בן מינו במסגרת תא משפחתי יכול להיכלל תחת המונח "עקרת בית" שבסעיף 238 לחוק, ובהתאם לקבל את כל הזכויות והחובות המוחלות על אישה המוגדרת כ"עקרת בית" כל עוד מתקיימים לגביו שאר תנאי ההגדרה.

בחלקו השני של פסק-הדין נדרש בית-הדין הארצי לערעור שכנגד שהגיש מר הנדל ואשר במסגרתו נטען כי בית-הדין האזורי שגה במסקנתו כי לבית-הדין לעבודה אין סמכות לדון בתביעות לפי חוק איסור הפליה במוצרים, כאשר ההפליה התרחשה במסגרת "מערכת יחסים המצויה בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה". 
בית-הדין הארצי דחה את הערעור שכנגד, בקובעו, כי בית-הדין לעבודה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעת מר הנדל לפיצוי מכוח חוק איסור הפליה במוצרים.