תביעת רשלנות מקצועית כנגד רואה-חשבון בעקבות אי-סיווג התובע כעצמאי לעניין ביטוח לאומי

אתמול (9.8.2023) ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין דרדור.

המערער, יליד 1968, נפגע ביום 25.8.2013 בעת שעבד בהתקנת מזגנים ונפל מחלון בקומה השלישית.
כתוצאה מהתאונה נחבל המערער בכל חלקי גופו והמוסד לביטוח לאומי ("המל"ל") קבע, כי נותרה לו נכות רפואית משוקללת צמיתה בשיעור 75% ו-100% אובדן כושר עבודה.
המערער מקבל קצבת נכות כללית, זאת לאחַר שתביעתו כנפגע תאונת עבודה נדחתה על-ידי המל"ל, מן הטעם שבמועד התאונה לא היה מסוּוג במל"ל כ"עצמאי".
על רקע זה הוגשה תביעת המערער לבית-המשפט המחוזי, שבה נטען כי המשיב, רואה חשבון שסיפק שירותים למערער בעסקו כמתקין מזגנים, התרשל כלפיו בכך שלא דיווח למל"ל על מעמדו כעצמאי.
בית-המשפט המחוזי דחה טענה להתיישנות התביעה, דן בתביעה לגופה וקבע, כי בנסיבות שבהן ניתן השירות למערער, המשיב לא חרג מסטנדרט התנהגות סביר של רואה-חשבון. עוד נקבע, כי ממילא לא עלה בידי המערער לבסס את היקף הנזק לו טען.
על פסק-הדין האמור הגיש המערער ערעור לבית-המשפט העליון.

בית-המשפט העליון, מפי השופט י' עמית (בהסכמת השופטים א' שטיין ו-ח' כבוב), קיבל את הערעור (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים ציין השופט עמית, כי נקודת המוצא של הדיון היא קביעותיו העובדתיות של בית-המשפט המחוזי, לפיהן לא נחתם בין הצדדים חוזה בכתב; המשיב סיפק שירותים לעסקו של המערער בקשר למע"מ ומס הכנסה; והמערער לא ביקש מפורשות מהמשיב לטפל בענייניו מול המל"ל.
על רקע קביעוֹת אלו בָּחן בית-המשפט המחוזי אם היה על המשיב לטפל בענייניו של המערער במל"ל כחלק מהטיפול הכולל בעסקו, ומצא כי בנסיבות המקרה התשובה לכך היא שלילית.

השופט עמית קבע, כי בניגוד למסקנה אליה הגיע בית-המשפט המחוזי, הוא סבור כי הימנעותו של המשיב מלברר את נושא הטיפול במל"ל חורגת מסטנדרט ההתנהגות הראוי והמצופה מרואה חשבון, ומהווה הפרה של חובותיו כלפי המערער. על-פי הפרקטיקה המקובלת, בהתקשרות של לקוח עצמאי עם רואה-חשבון, האחרון לוקח על עצמו על-פי רוב את הטיפול מול הרשויות הרלוונטיות – מס ערך מוסף, מס הכנסה וביטוח לאומי.
"גם אם נושא הביטוח הלאומי לא עלה מפורשות בפגישתם הראשונית של המערער והמשיב, היה על המשיב להעלות את הסוגיה ולברר את סטטוס הטיפול בנושא. לכל הפחות, היה על המשיב לוודא את מצב הדברים ולוודא כי המערער מודע לחובותיו כלפי המל"ל ואינו מעוניין בשירותיו בכל הנוגע לדיווחים ולתשלומים במל"ל, וזאת במובחן מהטיפול במע"מ ובמס הכנסה. חזקה על המשיב כי ידע מה היה נדרש מהמערער לעשות על מנת להבטיח את זכויותיו לפי חוק הביטוח הלאומי, ומה התוצאה הצפויה מאי דיווח על מעמדו כעצמאי במקרה של תאונה, כפי שלמרבה הצער אירע במקרה דנן. הלקוח הוא בבחינת מי שאינו יודע לשאול, וכאשר הוא פונה לרואה חשבון על מנת שהלה יטפל בעסקו, על רואה החשבון לטפל בעסק מול מס הכנסה, ביטוח לאומי ומע"מ, ולמצער, להבהיר ללקוח כיצד עליו להתנהל מול רשויות אלה" (פס' 13).

לאור האמור, קבע השופט עמית, כי הערעור יתקבל במובן זה שייקבע כי המשיב התרשל כלפי המערער במילוי תפקידו כרואה חשבון, והחיוב בהוצאות בהן חוייב בבית משפט קמא – יבוטל. עוד נקבע, כי התיק יוחזר לבית-המשפט המחוזי לצורך חישוב הנזק.