תושבוּת לעניין ביטוח לאומי – מבחן מירב הזיקות > מספר ימי השהייה

ביום 30.10.2022 ניתן פסק-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה בעניין סמואל אדוארדו מינונד.

להלן תמצית העוּבדות כפי שהובאה בפתח פסק-הדין:
התובע, יליד 1945, עלה בשנת 1965 מארגנטינה וקיבל מעמד של עולה. 
בשנת 1966 שירת התובע בצה"ל במשך 8 חודשים במסגרת מתנדבי חו"ל ולאחר מכן שב לבית הוריו בארגנטינה.
התובע שב לארץ לשם לימודים לתואר ראשון במדעי החקלאות באוניברסיטת ירושלים.
במהלך שנת לימודיו האחרונה פרצה מלחמת יום כיפור. התובע גויס ונפצע והוכר כנכה מטעם משרד הביטחון.
בשנת 1975 עברו התובע ואשתו לגור בארה"ב ונולדו להם שם שני ילדים.
התובע קיבל טיפול רפואי בארה"ב ורעייתו עבדה בארה"ב מטעם משרד הביטחון.
בשנת 2010 החליטו בני הזוג לעשות עלייה וביום 22.8.2011 ניתנה לתובע תעודת עולה.
בני-הזוג רכשו דירה בתל-אביב ומשנת 2015 השכירו בני הזוג את הדירה ועברו להתגורר בארה"ב. 
בחודש דצמבר 2016 נפטרה אשתו של התובע בארה"ב ולאחר מספר שנים נפטר גם בנם ונקבר לצד אמו בארה"ב.
התובע מתמחה באבחון וריפוי אנרגטי ויש לו עסק פעיל והוא מעביר סדנאות בתחום.
הנתבע, המוסד לביטוח לאומי, מאשר כי מיום 22.8.2011 (יום עלייתו של התובע לישראל) ועד ליום 1.1.12016, מרכז חייו של התובע היה בישראל.
הנתבע הודיע לתובע, כי מיום 1.1.2016 ועד ליום 16.11.2020 לא היה התובע תושב ישראל. מכאן התביעה.

בית-הדין (סגנית הנשיאה השופטת א' גילצר, מר מ' בן דוד נציג ציבור (עובדים) ומר י' צנגן (נציג ציבור (מעסיקים)) קיבל את התביעה (קישור לפסק-הדין).

בית-הדין קבע, כי הראיות שהוצגו בפניו מַצביעות על כך שמרכז חייו של התובע היה בישראל וכי ספירה של ימים בארץ ובחו"ל היא אינדיקציה אחת בלבד ומהווה נתון יבש ללא לקיחת גורמים סובייקטיביים ואובייקטיביים נוספים, כל שכּן בתקופה הקורונה.
עוד נקבע, כי השתלשלות האירועים כפי שהוצגה בפני בית-הדין מצביעה על כך שהתובע נמנע מלהגיע לישראל מסיבות אובייקטיביות אשר לולא האירועים הטראגיים שאותם עבר (מותם של רעייתו ובנו) לצד המגבלות העולמיות בְּשל מגיפת הקורונה, היה שוהה בישראל אף תקופה ארוכה יותר מששהה בשנים 2014–2015 או למצער לפרק זמן דומה.

בית-הדין הוסיף וציין, כי לתובע עסק פעיל בישראל בגינו הוא משלם מיסים כדין וכי מחזוֹר עִסקו בכל השנים לרבות שנת 2020 היה דומה ולא הוכח על-ידי הנתבע כי לפני שנת 2016 ובשנים שקָדמו לה, מחזוֹר עִסקו היה גבוה יותר בהרבה, ולמעשה מחזוֹר עִסקו של התובע בשנת 2018 היה גבוה ביחס לשנים עברו.
כמו-כן, הנתבע משלם לתובע קצבת אזרח ותיק (דהיינו, הנתבע לא סבר שהתובע אינו תושב), התובע הוכיח כי הוא שוכר דירות בישראל ומאחסן את חפציו במחסן, עיקר הכנסות התובע הן בישראל, לתובע עשרות מטופלים ולא נסתר כי עיקר מטופליו הם בישראל והתובע מטופל רפואית בישראל.

על רקע כל האמור, סיכם בית-הדין וקבע, כי מירב הזיקות לישראל הן מהפן האובייקטיבי והסובייקטיבי מתקיימות אצל התובע ועל-כן יש לקבל את התביעה.