קביעת שווי קניין רוחני במכירה בין צדדים קשורים

שלשום (25.10.2022) ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין סי איי סופטוור ישראל בע"מ.

להלן עיקרי העוּבדות כפי שהובאו בפתח פסק-הדין:
המערערת היא חברת תוכנה שהוקמה בשנת 1990 תחת השם ממקו תוכנה בע"מ ("ממקו").
בסוף שנות ה-90 ממקו נרכשה, בשרשור, על-ידי .CA Inc, חברת ענק בינלאומית ("החברה העולמית") אשר עומדת בראש קבוצה בת למעלה מ-200 חברות תוכנה ואתרי פיתוח ברחבי העולם.
לאחַר הרכישה בידי החברה העולמית, שוּנה שמה של המערערת לסי. איי. סופטוור ישראל בע"מ ובמהלך השנים מוזגו אליה חברות תוכנה ישראליות נוספות שהחברה העולמית רכשה.
במועד הרכישה, החזיקה המערערת ב-4 תוכנות לאבטחת מידע שפותחו בשנות ה-90 בתמיכת המדען הראשי ובסיוע מענקים ממנו ("תוכנות ממקו"), כאשר המרכזית בתוכנות ממקו הייתה תוכנת ה-SeOS, אשר הושקה בשנת 1995, וכונתה בהמשך "CA Access Control", בהתאם לפעולת הגבלת הגישה אותה ביצעה ("תוכנת ה-SeOS" או "התוכנה"). מהותה של תוכנת ה-SeOS הייתה מניעת גישה בלתי-מורשית למשאבי מערכת ההפעלה על-ידי חסימה בליבת מערכת ההפעלה (ה-Kernel).
בסמוך לאחַר הרכישה, פעילותה והכנסותיה של המערערת התרכזו בארבעה מישורים שונים: (א) שיווק והפצה בישראל של מוצרים שבבעלות החברה העולמית עבור 65% מתמורת המכירה, כאשר יתרת התמורה (35%) הועברה לחברה העולמית; (ב) שירותי מו"פ לחברה העולמית בתמורה להחזר עלות בתוספת שיעור רווח של 12.5% (Cost +12.5%), כאשר הבעלות בקניין הרוחני שפותח במסגרת זו היא של החברה העולמית; (ג) מו"פ ותחזוקה של תוכנות ממקו, כאשר הבעלות בתוצרי המו"פ היא של המערערת ("המו"פ העצמי"); ו-(ד) הכנסות מתמלוגים בגין הקניין הרוחני שבבעלות המערערת. שיווק ומכירת תוכנות ממקו ברחבי העולם בוצעו על-ידי החברה העולמית, כאשר החברה העולמית קיבלה 65% מתמורת המכירה, והמערערת קיבלה 35%.
בשנת 2010 מכרה המערערת את הקניין הרוחני שבבעלותה לחברה העולמית בתמורה לסך של כ-111,300,000 ש"ח, בהתאם להערכת שווי שערכה ("העִסקה").
לעמדת המשיב (פקיד-שומה תל-אביב 3), שווי הפונקציות, הנכסים והסיכונים (FAR – Functions, Assets, Risks) שהועברו במסגרת העִסקה עולה עשרת מונים על השווי שדוּוח על-ידי המערערת, ועל-כן, והיות שמדובר בעסקה בין צדדים קשורים, יש להתערב בשווי העסקה ולקבוע כי שוויה האמיתי הוא בסך של כ-667,000,000 ש"ח.
המערערת מתנגדת לעמדת המשיב וטוענת כי הקניין הרוחני נמכר בשווי שוק, בהתאם להערכות שווי שונות שהציגה.
עוד קבע המשיב, כי מאחַר שהמערערת לא קיבלה בפועל את מלוא הפיצוי בגין העִסקה, יש לראות באותם סכומים שלא הועברו לה כהלוואה שניתנה לחברה העולמית, ולכן יש לחיֵיב את המערערת בגין הכנסות ריבית רעיונית מהחברה העולמית. המשיב קבע את שיעור הריבית לפי 2.2585% לשנה, בהתאם להלוואה שהייתה קיימת בין המערערת ובין החברה העולמית.

בית-המשפט, מפי השופטת י' סרוסי, דחה את הערעור ללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).