תיאומי מס תרומות | קביעת שיעור נכוּת לעניין סעיף 9(5) לפקודה

תיאומי מס תרומות

פורסמה הודעת רשות המסים (קישור להודעה) לפיה הָחל מיום 1.10.2022 ניתן יהיה לערוך תיאום מס נוסף בשל תרומות רק לגבי תרומות שנתרמו לאחַר תיאום המס האחרון. 
כך, למשל, אם נערך תיאום מס בשל תרומות ביום 3.10.2022 תיאום מס נוסף בשל תרומות יתאפשר רק לגבי תרומות מ-4.10.2022 ואילך.*

* עד ליום 30.9.2022 יתאפשר לערוך תיאום מס בשל תרומות גם אם נתרמו לפני תיאום המס האחרון. 

קביעת שיעור נכוּת לעניין סעיף 9(5) לפקודה

במבזק מס' 1953 מיום 21.12.2021 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, בעתירה שהגיש דב צנגוט לביטול פסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה בעניינו (ע"ע 64460-10-20).

נזכיר, כי בית-הדין הארצי, מפי סגן הנשיאה א' איטח והשופטים ס' דוידוב-מוטולה ור' פוליאק, דחה את הערעור (לאחַר שקיבל את בקשת רשות הערעור) שהגיש צנגוט על פסק-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה בחיפה וקבע, כי גם אם נקבל את עמדת רשות המיסים – לפיה אדם שנקבעה נכותו בהתאם לאחד החוקים המנויים בסעיף 9(5)(א)(א) לפקודת מס הכנסה רשאי לבקש מרשות המיסים שתקבע את נכותו באופן עצמאי – הרי שמקום בו אדם מבקש מרשות המיסים לבחון את עניינו, הוא אינו רשאי "ללקט מתוך הקביעה הקודמת", כלשון בית-הדין הארצי, ולבחור איזה חלק יישמר ויעמוד בתוקפו ואיזה חלק יימחק וייבחן מחדש.

בית-המשפט העליון, מפי השופטים ג' קרא, י' וילנר ו-א' שטיין, דחה את העתירה (קישור לפסק-הדין).

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום 31.8.2022 ניתנה החלטתו של בית-הדין הארצי בבקשת רשות הערעור שהגיש בנימין שכטר על פסק דינו של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב.

בית-הדין האזורי דחה את הערעור שהגיש שכטר בהתבסס על עניין צנגוט וקבע, כי נישום המעוניין לאמץ את קביעוֹת ועדת נכות אחרת שדנה בעניינו רשאי לבקש את אימוץ הקביעוֹת כמקשה אחת אך אינו רשאי לבקש אימוץ פרטני של חלק מהקביעוֹת.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק-הדין לבית-הדין הארצי לעבודה.
במסגרת הבקשה, הִבהיר המבקש, כי אכן לא ביקש מהוועדה לאמץ את הנכויות שנקבעו לו בוועדת הנכות הכללית כמקשה אחת, אך פעל כך משום שמעניין פלוני (ע"ע 45848-11-16), שהיה ההלכה הנוהגת בזמן הגשת התביעה, לא עלה כי יש צורך לבקש לאמץ את הנכויות כמקשה אחת.
על-כן, טען המבקש, כי היות שפסק-הדין בעניין פלוני היה ההלכה הנוהגת באותה עת והיות שמפסק-הדין לא עלה כי הוועדה מחויבת לאמץ את הנכויות רק כאשר היא מתבקשת לעשות כן כמקשה אחת, הוועדה למעשה פעלה בניגוד להלכה הנוהגת.

בית-הדין הארצי, מפי השופט א' סופר, דחה את בקשת רשות הערעור (קישור להחלטה).