חברה ייעודית למימון פרוייקט נדל"ן – האם מוסד כספי או עוסק? | פיצוי בגין הטלת עיקול על-ידי מע"מ

ביום 17.8.2022 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין ברק תמ"א ים סוף 8 בע"מ.
עניינו של פסק-הדין בערעור שהגישה המערערת בהתאם להוראות סעיף 64(א) לחוק מע"מ ("החוק") על החלטת המשיב (מנהל מע"מ ירושלים) מיום 1.12.2020 בגדרהּ נדחו טענות המערערת בשימוע שנערך לה והוחלט להותיר את רישומה כמוסד כספי ולא כעוסק.

להלן תמצית העוּבדות כפי שהובאה בפתח פסק-הדין:
המערערת היא חברה שהתאגדה בשנת 2017 והיא משתייכת ל"קבוצת ברק", המונָה כ-40 חברות העוסקות, על-פי הנטען, בתחום הנדל"ן במתן מימון והענקת שירותי ניהול.
לגבי המערערת נטען, כי היא הוקמה כחברת בת ייעודית של חברת "ברק הס החזקות בע"מ" ("חברת האם") וכי היא התקשרה בהסכם הלוואה מיום 25.1.2017 ("ההסכם") עם חברת התחדשות עירונית בשם ב.ע.י. ים סוף 8 בע"מ ("היזם"), שכָּלל, לטענת המערערת, שירותי יעוץ וניהול לפרויקט ברחוב ים סוף 8 בירושלים.
במסגרת ההסכם נקבע, כי המערערת תעניק שירותים לאיתור גורמי מימון לפרויקט ושירותים לתחזוקת הקשרים הפיננסיים ושירותי בקרה שוטפים.
בהמשך לכך, נטען כי המערערת הצליחה לגייס את המימון הנדרש ליזם בהתאם להסכם ביניהם וכי חברת האם התקשרה עם היזם בהסכמים שלובים הכוללים השקעה ומתן שירותים, הכוללים הן תשואה קבועה ומובטחת והן תמורה השָווה ל-4% מרִווחי היזם.
ביום 16.6.2019 פנתה המערערת למשיב לצורך פתיחת תיק עוסק ובהמשך לכך התקיימה פגישה בין הצדדים והמערערת פנתה במכתב למשיב אשר נכלל בו הסבר מפורט לגבי עיסוקיה.
ביום 15.3.2020 קבע המשיב (במכתב שנחתם על-ידי גב' ז' גלינדוס, לשעבר סמנכ"לית בכירה לאכיפת הגבייה ברשות המסים), כי הוחלט, בהתאם לסמכות המנויה בסעיף 58 לחוק, כי המערערת תסוּוג, בדומה לבנקים הפועלים בתחום מתן אשראי ללוֹוים, כמוסד כספי לצורכי מע"מ. זאת, מהטעם שעיקר פעילותה הינו בתחום מתן האשראי בעוד שהשירותים הנוספים הניתנים על ידיה ללוֹוה הינם טפלים ואינטגרליים לפעילות מתן האשראי.
המערערת הגישה "בקשה להשלמת טענות" בהתאם להוראות סעיף 62 לחוק וביום 28.10.2020 התקיים בעניינה שימוע.
ביום 1.12.2020 החליט המשיב להותיר את רישומה של המערערת כ"מוסד כספי", תוך שהוא דוחה את טענות המערערת במסגרת השימוע. 
וכך נקבע, בין היתר, בהחלטת המשיב:
"6.5 פעילות החברה, כפי שעולה מהמסמכים ומאסמכתאות שהומצאו, הינם גיוס אשראי מהמלווים ומתן אשראי ללווה. החברה, הן בהסכם ההלוואה והן בהסכם השירותים, מוצגת כגורם המממן, זה שאחראי על גיוס ההלוואות מהמלווים והעברתן ללווה. כלל התשואה שמפיקה החברה מפעילותה הינה נגזרת ישירה של הפער שבין תנאי ההלוואות שקיבלה מהמלווים לבין תנאי ההלוואה שהעניקה ללווה, אשר נקבעו בהסכם ההלוואה ובהסכם השירותים.
6.6 יתרה מכך, גם התמורה שמקבלת החברה מהלווה בגין שירותי הייעוץ, הינה תמורה מחושבת רובה ככולה מסך קרן ההלוואה שהעניקה החברה ללווה. החברה אינה חשופה לרווחי הפרויקט, אינה לוקחת בו חלק פעיל וכל תפקידה הוא להעמיד ללווה את ההלוואה לה הוא זקוק לצורך ביצוע הפרויקט. במקרה דנן, במסגרת הסכמותיהם של הלווה והחברה, הלווה פרע את סך כל ההלוואה עוד בטרם סיומו של הפרויקט.
6.7 בהחלטת מיסוי 3314/16 [בנושא] 'הסיווג על פי חוק מס ערך מוסף של פעילות למתן הלוואות' שפורסמה באתר רשות המיסים נקבע כי חברה המפעילה מיזם המקשר בין בעלי עסקים המעוניינים לקבל הלוואות לבין גורמים המעוניינים להעניק הלוואה, תירשם כ'מוסד כספי' על פי חוק מע"מ.
6.8 מהמקובץ לעיל ולאור אופי פעילותה של החברה המאפיינים פעילות אשר מבוצעת בידי מי שבדרך כלל מסווגים כ"מוסד כספי" לעניין חוק מע"מ, הרי שלעמדתנו על החברה להיות מסווגת כ'מוסד כספי'."
מכאן הערעור.

יצוין, כי הצדדים הסכימו ביניהם במהלך הדיון שלא להגיש תצהירים ולא לקיים הוכחות ולהסתפק בכתבי הטענות שהוגשו, בתוספת השלמות טיעון קצרות.
בהתאם, קבע בית-המשפט, כי ההכרעה לא תהיה ביחס למחלוקות העובדתיות שבין הצדדים בנוגע לפעילותה של המערערת אלא במחלוקת המשפטית בלבד.
עוד נקבע, כי השְאֵלה המשפטית שעומדת להכרעה היא האם יכול היה המשיב להשתמש בסמכות המוקנית לו, בהתאם לסעיף 58 לחוק, בכדי לקבוע כי המערערת היא "מוסד כספי" כשהוא מתבסס על החלטת מיסוי 3314/16, גם במקרה שאין מחלוקת כי המערערת אינה עומדת באף אחת מהגדרות "מוסד כספי" בהתאם לסעיף 1 לחוק.

בית-המשפט, מפי השופט א' דורות, קיבל את הערעור (קישור לפסק-הדין).

השופט דורות בָּחן את הגדרת המונח "מוסד כספי" בסעיף 1 לחוק מע"מ כמו גם את הוראות צו מס ערך מוסף (קביעת מוסד כספי), התשל"ז-1977 שהותקן מוכח החלופה החמישית להגדרה האמורה.
לדבריו, אין מחלוקת כי המערערת אינה עונה להגדרה של "מוסד כספי".
כמו-כן, בחינה מדוקדקת של פעילותה מעלה כי מדובר בחברה שקָמה לבצע עסקה אחת ויחידה ולפיכך אין פעילותה "דומה" לפעילות של הגופים שהוגדרו כמוסד כספי וממילא לא היה מקום לעשות שימוש בסעיף 58 לחוק לשם סיוּוגה של המערערת כמוסד כספי. "החלטת המשיב לפעול בהתאם לסעיף 58 לחוק נראית מאולצת ובאה בכדי לסווג את המערערת בסיווג שאינו מתאים להוראות החוק והצו" (פס' 37).

השופט דורות הוסיף וציין, כי בדין טענה המערערת כי המשיב חרג מסמכותו כאשר ביקש להסתמך על הוראות סעיף 58 לחוק, שהרי גם המשיב אינו חולק כי המערערת אינה עומדת בהגדרה שבסעיף 1 לחוק ואינה נמנית עם הגופים ששר האוצר כָּלל בצו; וכי על המשיב, ככל שהיה מוצא לנכון לעשות כן, היה לפעול לשינוי חקיקה בהתאם למסקנותיו בהחלטת מיסוי 3314/16 עליה ביקש להסתמך או, לחלופין, לפְנות לשר האוצר, אשר מוסמך בהתאם לחלופה החמישית שבהגדרת "מוסד כספי" בחוק לתקן את הצו שהתקין ולהוסיף לו את ההגדרות שעלו במסקנות החלטת המיסוי, כפי שמותיר לו החוק.

למעלה מן הצורך, הוסיף השופט דורות והתייחס לטענת המשיב כי לאחַר הליך השימוע עלה כי פעילותה של המערערת תואמת את הגדרת המונח "מוסד כספי" גם בהתאם לחוק הבנקאות הקובע, כי "לא יעסוק בנק אלא בעיסוקים אלה: (5) מתן אשראי".
השופט דחה טענה זו וקבע, כי לא ניתן להסתמך על הגדרות מחוקים שונים באופן מלאכותי, מה גם שאין מחלוקת כי המערערת אינה בנק. "העובדה שבנק גם נותן אשראי, אינה מלמדת בהכרח כי כל נותן אשראי הוא בנק וצריך להיות מוגדר כ'מוסד פיננסי' בהתאם לחוק מע"מ" (פס' 44).

לאור כל האמור, קיבל השופט דורות את הערעור וקבע, כי על המשיב לרשום את המערערת כעוסק.

פיצוי בגין הטלת עיקול על-ידי מע"מ

במבזק מס' 2839 מיום 28.2.2020 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-המשפט השלום בצפת בעניין סלמאן אבו עואד.
עניינו של פסק-הדין בתביעה כספית בסך 50,000 ש"ח שהגיש התובע בגין הוצאת לשון הרע כנגד רשות המסים עֵקב הטלת עיקולים על חשבונותיו הפרטיים של התובע בבנק לאומי ובבנק הבינלאומי.
בית-המשפט, מפי השופטת ע' היומן מרדכי, קיבלה את התביעה (קישור לפסק-הדין) וקבעה, כי הגם שהנתבע היה רשאי לשלוח לתובע הודעה בדבר עיצום כספי (בגין אי-הגשת דו"ח שנתי), הודעה זו לא נשלחה כדין בטרם הטלת העיקולים על חשבונות הבנק; כי בהטלת העיקולים כאמור הֵפר הנתבע את הוראות חוק איסור לשון הרע; וכי בנסיבות העניין זכאי התובע לפיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפגיעה בשמו שנוצרה עֵקב הטלת העיקולים.

במבזק אחר (מבזק מס' 1981 מיום 3.7.2022) דיווחנו על פסק-הדין של בית-משפט השלום באשדוד בעניין צימרמן.
באותו מקרה, נדוֹנה תביעה שהגיש התובע נגד פקיד-שומה אשקלון מכוח חוק איסור לשון הרע בְּשל עיקול שהוטל בטעות על-ידי הנתבע על חשבון הבנק של התובע בבנק איגוד.
העיקול הוטל ביום 28.2.2017 והוסר, בעקבות פניית התובע, ביום 5.3.2017, תוך שלתובע נמסר מכתב התנצלות שבו פירט פקיד-השומה כי מקורו של העיקול בטעות אנוש ובאפשרות התובע להציג מכתב זה התעורר הצורך בכך.
בית-המשפט, מפי השופטת ע' אייזדורפר, קיבל את התביעה ופסק לתובע פיצוי בסך 10,000 ש"ח בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח (קישור לפסק-הדין).

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום 17.8.2022 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט לתביעות קטנות בחיפה בעניין פלג.

באותו מקרה, נדוֹנה תביעה כספית בסך 12,232 ש"ח שהגיש התובע כנגד משרדי מע"מ חיפה לפיצוי התובע בגין נזקים שנגרמו לו עֵקב עיקול שהוטל על אופנוע התובע, בוטלו וביטולם לא נקלט אצל הנתבע.
מכּתב התביעה עולה כי במהלך חודש נובמבר 2021 הוטלו על נכסי התובע עיקולים על-ידי הנתבע עֵקב חוב שהיה חייב לו התובע. התובע מיהר להסדיר את חובו ונמסר לו שהעיקולים הוסרו. בחודש ינואר 2022 פנה התובע לרכישת אופנוע חדש. במסגרת עסקה זו התכוון התובע לבצע עסקת החלפה ("טרייד אין") כשבמהלך ביצוע העִסקה התברר כי רישום העיקול שהוטל על האופנוע שברשות התובע לא הוסר. כתוצאה מכך, התובע לא יכול היה להשלים את העִסקה וזו בוטלה לאחַר שבחלוף זמן סביר לא הצליח התובע להביא למחיקת רישום העיקול.

בית-המשפט, מפי הרשימה הבכירה ד' ביאלר, פסק פיצוי בסך 7,900 ש"ח לתובע תוך שהוא קובע, כי "סכום זה משקף גם פיצוי בגין התנהלות הנתבע אשר בהתאם להתרשמותי ולעדות שנשמעה בפני לא עשה די על מנת לסייע לתובע בזמן אמת, במהירות סבירה ובמקצועיות המצופה ממנו מקום שמקור התקלה היה באחריותו​" (קישור לפסק-הדין).