אי-העברת מידע בהליך ערעור

ההחלטה מיום 15.4.2018

במבזק מס' 1709 מיום 2.5.2018 דיווחנו, בין היתר, על החלטתו של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין חברת Knockagh International Ltd.

פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי

ביום 18.10.2020, וכפי שדיווחנו במסגרת מבזק מס' 1884, ניתן פסק-הדין של בית-המשפט, מפי השופט ד"ר א' גורמן, בערעור.
ואילו ביום 12.11.2020 ניתנה החלטתו של השופט גורמן בבקשת המערערים לחסות מספר פרטים נוספים בפסק-הדין. השופט דחה את הבקשה וקבע (לבקשת המערערים) כי פסק-הדין יפורסם רק ביום 17.11.2020.

בתמצית נזכיר, כי במסגרת פסק-הדין, האוחז 100 עמודים, נדונו מספר מחלוקות שנתגלעו בין המערערים לבין המשיב, פקיד-שומה פתח תקווה.
האחת – שאלת זכאותה של המערערת (וכנגזר מכך של המערער, בהיותו הנישום המיַיצג) להכיר בהפסדי הון בסך של כ-45 מיליון ש"ח שנוצרו לה, לטענתה, בשנות-המס 2011–2013 ממכירת מניות של חברה קנדית בשם Diversinet Corp ("דיברסינט") שלימים התפרקה.
השנייה – שאלת סיוּוגן של הכנסות בסך של כ-18 מיליון ש"ח שקיבל המערער מחברה שאת שמה ביקש שלא להזכיר בפסק-הדין (והמכוּנה בפסק-הדין חברת X) כרווח הון המותר בקיזוז כנגד הפסדי ההון שנוצרו למערערת ויוחסו למערער (כטענת המערער) או שמא כהכנסה פירותית (כטענת המשיב).
השלישית – מועד הפיכתה של המערערת ל"תושב ישראל" כמשמעותו בסעיף 1 לפקודת מס הכנסה, האם לכל המאוחר בשנת-המס 2006 (כטענת המשיב שלפיה המערערת נוהלה מישראל על-ידי אביו של המערער) או רק בשנת-המס 2010 (כטענת המערערת). מועד זה רלבנטי לאור העובדה שבחודש דצמבר 2006 קיבלה המערערת תקבול שמקורו במניות דיברסינט החייב, לטענת המשיב, במס בידיה, בהיותה, כאמור, תושבת ישראל.
הרביעית – שאלת זכאותה של המערערת להכיר בהפסדי הון נוספים ובכלל זאת הפסד הון ממכירה בשנת-המס של שטרי הון שקוזז כנגד הכנסה מדיבידנד שקיבל המערער מחברת X (ואשר לטענת המשיב מהווה עסקה מלאכותית), הפסדי הון ממכירת ניירות-ערך נסחרים בשנת-המס 2010 והפסדי הון ממכירת ניירות-ערך של קרנות Hermes.
החמישית – בקשה לעיון מחדש בהחלטתו מיום 15.4.2018 של השופט ד"ר ש' בורנשטין.
השישית – קנס הגירעון שהטיל המשיב על המערערים.

טענה מרכזית שבפי המשיב, הרלבנטית לכל הסוגיות השנויות במחלוקת, היא כי במשך שנים המערערים לא שיתפו פעולה עם המשיב ונמנעו באופן שיטתי ומכוּון ממסירת מידע רלבנטי לשם עריכת הביקורת השומתית.

הערעור נדחה ברובו.

הבקשה למחיקת הערעור שהוגש לבית-המשפט העליון

במבזק מס' 1905 מיום 10.3.2021 דיווחנו, כי המערערים הגישו ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון ובעקבות זאת הגיש המשיב בקשה למחיקת הודעת הערעור לאור העובדה שזו נפרשה על-פני 77 עמודים. זאת, מכוח תקנות 414 ו-417 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ("תקנות סד"א הישנות"​).*

* נזכיר, כי הערעור לבית-המשפט העליון הוגש ביום 31.12.2020, דהיינו יום אחד לפני מועד תחילתן של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ("תקנות סד"א החדשות").

בנוסף, ביקש המשיב להורוֹת, לשם הזהירות, כי מניין 60 הימים להגשת ערעור מטעמו (ערעור שכנגד) יחל הָחל ממועד ההחלטה בבקשה, ממועד הגשת הודעת ערעור מתוקנת או ממועד המצאת ההודעה על הפקדת העירבון, לפי המאוחר.
בנוסף, ביקש המשיב להסיר את איסור הפרסום מתיק הערעור.

לטענת המערערים (אשר התנגדו לבקשה, על כל רכיביה), הבקשה היא בגֶדר ניסיון טקטי להאריך את המועד להגשת ערעור שכנגד, ללא כל טעם מוצדק; וכי לשיטתם, במקרה דנא חלה תקנה 434 לתקנות סד"א הישנות ולא תקנה 137(ב) לתקנות סד"א החדשות ולכן לרשות המשיב עמדו 30 ימים בלבד להגשת ערעור שכנגד ולא 60 ימים.

בית-המשפט העליון, מפי הרשמת ד' להב, קיבל את הבקשה ביחס לאורכה של הודעת הערעור ודחה את בקשת הארכת המועד להגשת ערעור המשיב ואת הבקשה להסרת החיסיון (קישור להחלטה).

באשר לאורכה של הודעת הערעור, קבעה הרשמת, כי הגם שאין חולק שמדובר בפרשה מורכבת, הן עובדתית והן משפטית, עיון מהותי בכתב הערעור (להבדיל מהסתמכות על "מבחנים טכניים" בדבר מספר העמודים, גודל הגופן והמִרווח בין השורות) מגלה כי הוא אכן ערוּך באריכות יתרה ואינו תוחם את גֶדר המחלוקת אלא דן בה ומתעמק בכל טענה וטענה בדומה לסיכומים בכתב; ועל-כן הוא אינו עומד בדרישותיה של תקנה 414 לתקנות סד"א הישנות.
בהתאם, הורתה הרשמת על קיצורה של הודעת הערעור ל-40 עמודים כאשר זו תוגש בתוך 14 ימים מהמצאה של החלטתה.

לגבי הארכת המועד להגשת ערעור המשיב קבעה הרשמת, כי אין היא מוצאת לנכון להורוֹת כי המועד להגשת הערעור מטעם המשיב יתחיל להימנות ממועד החלטתה או ממועד הגשת הודעת הערעור המתוקנת. שכּן, תיקון הודעת הערעור אינו "פותח מחדש" את מרוץ המועדים להגשת ערעור שכנגד.
ואילו באשר למחלוקת בין הצדדים האם לרשות המשיב עומדים 30 ימים להגשת ערעורו (לפי תקנה 434 לתקנות סד"א הישנות, כעמדת המערערים) או 60 ימים (לפי תקנה 137(ב) לתקנות סד"א החדשות בצירוף תקנה 180(ג) לתקנות האמורות, כטענת המשיב), ציינה הרשמת כי היא לא רואה להכריע בה לעת הזו. זאת, מהטעם שמבוקשו של המשיב הוא למעשה קבלת פרה-רולינג בשאלת המועד הנכון להגשת ההליך הערעורי מטעמו בעוד שהליך מקדמי כזה אינו קבוע בדין. בהתאם, קבעה הרשמת, כי על המשיב לפעול בעניין זה כחוכמתו.
לבסוף, נדרשה הרשמת לסוגיית איסור הפרסום וקבעה, כי בשלב זה יש להותיר את סיוּוגו של התיק כ"איסור פרסום", שכּן טרם הוגשו סיכומי הצדדים ומוצגיהם; וכי לכשיוגשו הסיכומים, יהיו רשאים הצדדים להגיש מסמכים חסויים במעטפה סגורה, ואז יוכל עניין איסור הפרסום להישקל מחדש, בהתאם לחומר המצוי בתיק. 

פסק-הדין בערעור

שלשום (14.2.2022) ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעור.
בית-המשפט העליון – מפי השופטים י' עמית, א' שטיין ו-ש' שוחט – דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, ציין השופט עמית, כי בתום שמיעת טיעוני הצדדים, קיבלו המערערים את המלצת המותב וחזרו בהם מערעורם ככל שהוא נסב על חֵלקו הראשון של פסק דינו של בית-המשפט המחוזי – קרי, דחיית טענתם של המערערים כי יש להכיר בהפסדי המערערת בסכום של כ-45 מליון ₪ ממכירת מניות חברת דיברסינט בשנים 2011–2013.
בהתאם, קבע השופט, כי הערעור בנושא זה נדחה ובית-המשפט אינו נדרש "לסוגיה העקרונית אם ניתן 'לייבא' לארץ הפסדים שנגרמו למערערת בחו"ל, בגין עסקאות שלא דווחו בארץ ולא שולם עליהן מס".

השופט עמית ציין, כי הסוגיה העיקרית שנותרה לדיון היא אופן סיווג הכנסתו של המערער מחברת X במהלך השנים 2012–2014, בסך של כ-18 מיליון ש"ח; וכי בנוסף יש להידרש לקנס הגירעון שהושת על-ידי המשיב על המערערים.
השופט קבע, כי בית-המשפט לא מצא להתערב בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי והוא מאמץ אותו מכוח סמכותו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, כך שדין הערעור להידחות גם בנושאים אלה.

עם זאת, השופט עמית הוסיף וציין, כי מצא לנכון להעיר מספר הערות:

ראשית, התייחס השופט עמית ל"ערפל העובדתי" שעמד בפני המשיב ובפני בית-המשפט המחוזי.
לדבריו, הגם שניתן להבין את הזהירות הרבה שבה נקט המערער בכל הנוגע לחשיפת פעילותה של חברת X ובעלי מניותיה, יש כלים למנוע פומביות וחשיפה של הדברים (כמו דיון בדלתיים סגורות כמקובל בערעורי מס) ואין לקבל מצב בו מכוח "טענת סודיות מסתורית (ובלתי מוכחת)" (כדברי בית-המשפט המחוזי) יהיה הנישום פטוּר ממסירת מידע בסיסי להוכחת אמיתות טענותיו.
השופט עמית הוסיף וציין, כי אינו מוציא מכלל אפשרות כי ככל שבעתיד ישכילו המערערים להאיר את עיניו של המשיב בראיות נוספות, בהתדיינות ביניהם לגבי שנות-מס אחרות, יחול שינוי בממצאי העובדה והמהימנות כפי שנקבעו בפסק דינו של בית-המשפט המחוזי.

שנית, באשר לקנס הגירעון. השופט עמית קבע, כי  בדין הותיר בית-המשפט המחוזי את קנס הגירעון בסך 15% לגבי שנת-המס 2014, ואף זאת בְּשל אי-העברת נתונים אשר יאפשרו עריכת הליכי שומה כדבעי.

לבסוף, ציין השופט עמית, כי לאור העובדה שהמערערים קיבלו את המלצת בית-המשפט לעניין קיזוז ההפסדים, הם יחויבו בהוצאות על הצד המתון, בסך 15,000 ש"ח.