בוטל ההיטל על עובדים זרים | עתירה כנגד חוקיות הדרישה להצהרת הון | דיון מקדמי בטענת התיישנות
בוטל ההיטל על עובדים זרים
פורסם חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון מס' 20), התשפ"ב-2022 ("התיקון").
בגדרו של התיקון נקבע, בין היתר, כי ההיטל לגבי הכנסת עובד זר יבוטל, וזאת לגבי הכנסה כאמור שהופקה או שנצמחה ביום 1.1.2022 ואילך.
להורדת התיקון, לחצו כאן.
עתירה כנגד חוקיות הדרישה להצהרת הון
היום (6.2.2022) ניתנה החלטתו של בית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, בעתירה שהוגשה על-ידי רו"ח ויויאן שוקייר.
בגדרהּ של העתירה, טענה העותרת – רואת-חשבון בהכשרתה, עובדת כשכירה וכן בעלת שליטה בחברה פרטית – כי דרישת רשות המסים להגשת הצהרת הון (מכוח סעיף 135(1)(א) לפקודת מס הכנסה) מנוגדת לזכותה החוקתית לפרטיות שמעוגנת בסעיף 7 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ("חוק היסוד")* ואינה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה בסעיף 8 לחוק היסוד.**
* סעיף זה קובע כדלקמן:
"(א) כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.
(ב) אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו.
(ג) אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגופו או בכליו.
(ד) אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו."
** סעיף זה קובע, כי "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו".
בית-המשפט העליון – מפי השופטים ש' שוחט, א' שטיין ו-י' אלרון – דחה את העתירה (קישור לפסק-הדין).
נקבע, כי העותרת מתעלמת מהעובדה כי נוכח פסקת "שמירת הדינים" שקבועה בסעיף 10 בחוק היסוד,* לא נתונות הוראות פקודת מס הכנסה אשר קָדמו לחוק היסוד, לביקורת חוקתית.
* סעיף זה קובע, כי אין בחוק-יסוד זה כדי לפגוע בתקפו של דין שהיה קיים עֵרב תחילתו של חוק-היסוד.
כך, סעיף 135(1)(א) לפקודה הִקנה בידי פקיד-השומה את הסָמכות לדרוש מכל אדם למסור לו דו"ח על הונו ונכסיו, כפי הדרישה שקיבלה העותרת, שנים רבות טרם חוקק חוק היסוד בשנת 1992, ומכאן שהוא נהנה מהגנת סעיף "שמירת הדינים" ומחוּסן מפני ביקורת חוקתית, גם בהנחה שיש בו כדי לפגוע בזכות לפרטיות.
עוד נקבע, כי הגם שהסעיף ידע שני תיקונים לאחַר כניסת חוק היסוד לתוקף (תיקון 89 משנת 1993 ותיקון 168 משנת 2008)* ושנקבע לא אחת כי ניתן לתקוף חוקתית תיקון שנעשה לאחַר שכונן חוק היסוד לחוק שנחקק לפני חקיקתו, שכמותו כחוק חדש, הרי שלשינויים המינוריים יחסית שהביאו שני התיקונים הללו לסעיף, אין כל השלכה, ולוּ מזערית, על הסוגיה החוקתית שעליה נסובה העתירה והסעד שמבוקש במסגרתה (ביטול הסעיף בכללותו); ועל-כן אין בכוחם כדי לשמוט את הקרקע מתחת להוראת פסקת "שמירת הדינים".
* העותרת, שלא התייחסה בעתירתה כלל לפסקת "שמירת הדינים" הקבועה בסעיף 10 לחוק היסוד, גם לא התייחסה לאותם תיקונים ולהשלכותיהם על עתירתה.
ביום 30.1.2022 ניתנה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין מואלם.
המערער היה בעלים של רשת מאפיות ברמת גן ובסביבתה, הָחל משנות ה-80 (מאפיית אבא הילל ומאפיית קריניצי).
בכל אותן שנים, המערער לא הגיש דוחות מס ולא שילם מס.
בשנים 1998 ו-2002 קבע המשיב (פקיד-שומה גוש דן) למערער שומות לפי מיטב השפיטה בהיעדר דוח לפי סעיף 145(ב) לפקודת מס הכנסה לשנות-המס 1996 ו-1997–2000, בהתאמה.
המערער לא שילם את המס בגין השומות שיצאו לו.
כמו-כן, המערער לא הגיש דוחות מס לשנות-המס 2001–2009 והמשיב לא הוציא לו שומות לפי מיטב השפיטה לשנים אלו.
בשנת 2016, בעיצומה של חקירה פלילית שנערכה נגד המערער, הגיש המערער דוחות מס לשנים 1994–2015.
המשיב דחה את האמור בדוחות והוציא שומות, בין היתר, לשנות-המס 2001–2015 .
המערער הגיש ערעור על השומות שהוצאו לו וטען, כי השומה לשנות-המס 2001–2009 התיישנה.
לטענת המערער,יש מקום לערוך דיון מקדים בטענת ההתיישנות, שכּן מדובר, לדבריו, בבירור עובדתי פשוט, צר, ממוקד ושאינו חופף לבירור העובדתי הנוגע לערעור לגופו של עניין.
המשיב, לעומת זאת, טוען, כי טענת ההתיישנות עולה ביחס לחֵלק משנות-המס שבמחלוקת, כך שאין בהכרעה בשאלת ההתיישנות להביא לסיום ההליך. עוד טוען המשיב, כי לבירור הטענה יידרש בירור עובדתי נרחב שהוא גם חופף ליתר טענות המערער.
בית-המשפט, מפי השופטת י' סרוסי, דחה את הבקשה לקיום דיון מקדמי בטענת ההתיישנות (קישור להחלטה).
השופטת סרוסי התייחסה לפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין בנק דיסקונט (רע"א 6552/20) וקבעה, כי במקרה דנא מדובר במצב בו הבירור העובדתי של התביעה לגופה עשוי להקרין על בירור שאלת ההתיישנות; וכי קיום הדיון המקדמי לא ייַתר את הֶמשך ההליך אלא רק יהווה עוד משוכה בדרך לפסק-הדין ואף יש סיכוי לא מבוטל כי העדים הנדרשים לצורך בירור הסוגיה המקדמית גם יידָרשו בהמשך ההליך, באופן שיביא להכבדה עליהם ולפגיעה ביעילוּת ההליך.
לאור זאת, קבעה השופטת סרוסי, כי בנסיבות העניין קיום דיון מקדמי בשאלת ההתיישנות רק יסרבל ויעכב את הדיון שלא לצורך.
עם זאת, השופטת הוסיפה והציעה למשיב לשקול בכובד ראש את הֶמשך ניהול ההליך ביחס לשנות-המס 2001–2009 ואף יתייחס לשאלות שהתעוררו במסגרת החלטתה.
וכך היא קבעה בעניין זה: "[...] מוצע למשיב לחזור ולשקול את עמדתו ביחס לשומות לשנות המס 2001–2009. השומות הוצאו לפי סעיף 152(ב) לפקודה, ומטענות המשיב עולה כי הסיבה היחידה לאי-התיישנות השומות היא 'הגשת' הדוחות העצמיים על ידי המערער בשנת 2016 (סעיף 15 לתשובה). על פני הדברים, ספק אם יש בכך כדי להכשיר ולפתוח מחדש את תקופת ההתיישנות בגין שנים אלו. הרי אין מחלוקת בין הצדדים שהמשיב היה מודע בזמן אמת, או לכל הפחות היה אמור להיות מודע, להימנעותו של המערער מהגשת ותשלום דוחות המס, ועדיין המשיב נמנע מלפעול כנגדו. האם לדעתו של המשיב, לולא חויב המערער בהגשת דוחות, היה ניתן להוציא לו שומה לפי מיטב השפיטה לפי סעיף 145(ב) לפקודה בשנת 2016 בגין השנים 2009-2001, קרי, לאחר תום תקופת התיישנות בת 7 שנים, בנסיבות בהן היה המשיב מודע להימנעות המערער מתשלום המס בגין השנים 2000-1996?" [ההדגשות אינן במקור – א' ש'.]