עתירה למסירת מידע בנושא הליכי הסכמה הדדית

שלשום (18.10.2021) ניתנה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין א. רפאל ושות', עורכי-דין ("העותרים").

עניינה של ההחלטה בעתירה מנהלית שהוגשה על-ידי העותרים בהתאם להוראות סעיף 17 לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, כנגד החלטתה של רשות המסים (המשיבה), בגדרהּ סירבה הרשות למסור לעותרים מידע בקשר להליכי הסכמה הדדית המתנהלים על-ידיה בהתאם להוראות אמנות המס עליהן חתומה מדינת ישראל. 
זאת, הן לצורך עדכון ספרם של העותרים העוסק במיסוי בינלאומי (כרך רביעי במסגרת סדרת הספרים "מס הכנסה" המהווים את אבן היסוד בתחום זה) והן לתועלת כלל הציבור. 

נזכיר, כי הליכי הסכמה הדדית הם הליכי התדיינות שיוזמים נישומים או מדינות החתומות על אמנות למניעת כפל-מס על-מנת להכריע את אופן חלוקת המס בין המדינות בעניינים שהאמנה שותקת לגביהם, או במקרים שנוסח האמנה ניתן להתפרש במספר אופנים.*

* ראו בעניין זה הוראת ביצוע מס' 23/2001 מיום 16.12.2001 (קישור להוראה). ראו גם, ובין היתר, את פסק-הדין שניתן לאחרונה בעניין פ.ק. גנרטורים וציוד בע"מ (ע"מ 45306-02-17).

נקל אפוא להבין, כי המידע שהתבקש על-ידי העותרים בקשר להליכי הסכמה הדדית המתנהלים על-ידי רשות המסים חשוב ביותר לנישומים ולמיַיצגיהם.
כך, פרסום המידע לא רק שילַמד על מדיניותה של ישראל בהתדיינותה מול מדינות אחרות בסוגיות השונות (וממילא יאפשר גם ביקורת על מדיניות זו), אלא שגם יאפשר לנישומים ששוקלים ליזום הליך הסכמה הדדית להעריך את הסיכויים והסיכונים הכרוכים בפתיחת הליך כאמור.

לאחַר שרשות המסים ביקשה ארכות לצורך הגשת תשובתה לעתירה, הודיעה הרשות לבית-המשפט, כי "לאחר חשיבה מחודשת, בה נטלו גורמים שונים במדינה" היא מבקשת לשוב ולשקוֹל את הסוגיה ולהוציא מתחת ידה החלטה מינהלית חדשה.
בתוך כך, הרשות הִבהירה, כי עליה לפְנות לצדדים שלישיים והיא צופה שקבלת ההחלטה החדשה תצריך פרק זמן של חודשים מספר.
לאור זאת, בית-המשפט התבקש למחוק את העתירה ללא צו להוצאות.

העותרים טענו, כי יש לקצוֹב זמן לקבלת ההחלטה החדשה וכן להשית על המשיב הוצאות.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופט ר' וינוגרד, קיבל את בקשת הרשות באופן חלקי (קישור להחלטה).

השופט וינוגרד קבע, כי לאור הודעת הרשות, אין עוד טעם בהותרת העתירה על כנה, שכּן זו הפכה לתיאורטית כאשר היא תוקפת החלטה שתוחלף באחרת.
בהתאם, השופט הורה על מחיקת העתירה.

עם זאת, השופט הוסיף וקבע, כי יש טעם בטענת העותרים לפיה יש לקצוב זמן לקבלת ההחלטה החדשה ויש להשית על המשיב הוצאות.
השופט הטעים, כי אי-קציבת מועד למתן ההחלטה עלול להביא לכך שההתדיינות הנוגעת לסוגיה תימשך חודשים רבים ביותר; ואילו מניעת הוצאות מהעותרים תגרום לכך שהם יִצאו בחסרון כיס על אף שהעתירה שהגישו הביאה לתוצאה מעשית של בחינה מעמיקה ומחודשת של הסוגיה.
לאור זאת, קבע השופט, כי ההחלטה החדשה תתקבל לא יאוחר מיום 2.2.2022 וכי המשיב יישא בהוצאות העותרים בסכום של 5,000 ש"ח.