התיישנות – פרשנות תיקון 154 לפקודה

ביום 6.10.2021 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בנצרת בעניין אבו עואד.

עניינו של פסק-הדין בערעור שהגיש המערער על שומות שהוציא לו המשיב לשנות-המס 2004–2009 בהתאם לסמכותו לפי סעיף 147(א)(2) לפקודת מס הכנסה בעקבות הרשעת המערער ביום 10.3.2016, על-פי הודאתו, בהפצת חשבוניות פיקטיביות.
כתב האישום כנגד המערער הוגש, בין היתר, בהתאם להוראות סעיפים 117(ב)(5) ו-117(ב)(7) לחוק מע"מ, דבר שלפי טענת המשיב (פקיד-שומה צפת) מאפשר פתיחת השומות לשנות-המס 2004–2009 על-פי סעיף 147 לפקודה.
עם זאת, לאחַר ישיבת ההוכחות בתיק, הודיעו הצדדים, כי המחלוקת היחידה שנותרה ביניהם היא בנוגע לשנות-המס 2004–2006 וזאת בהתייחס אך ורק לסוגיית ההתיישנות ותחולת תיקון 154 לפקודת מס הכנסה ("תיקון 154" או "התיקון").*

* תיקון 154 לפקודת מס הכנסה – בגדרו, בין היתר, תוקנו הוראות סעיף 147 לפקודה – התקבל כתיקון עקיף במסגרת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2007 (קישור לחוק), ראו סעיף 20(3) לחוק.

בית-המשפט, מפי השופטת ע' הוד, קיבל את הערעור (קישור לפסק-הדין).

השופטת הוד קבעה, כי החלת הוראות סעיף 147(א)(2) לפקודת מס הכנסה (כנוסחו לאחַר תיקון 153) על שנות-מס שקָדמו לתיקון ואשר טרם התיישנו במועד התיקון וכאשר ההרשעה מאוחרת למועד התיקון מהווה החלה אקטיבית (ולא רטרואקטיבית) של התיקון, שכּן מדובר בהחלת התיקון על מצב קיים; ולחילופין, מדובר בהחלה רטרוספקטיבית אשר המחוקק התכוון לה לאור לשון החוק ותכליתו.
לפיכך, המשיב היה רשאי לתקן את השומה בנסיבות דומות בהתאם להוראות סעיף 147(א)(2) לפקודה, וזאת ככל שהמנהל היה מפעיל את סמכותו לפי סעיף זה בנוגע לשומה העצמית שהגיש הנישום.

עם זאת, הוסיפה השופטת הוד וקבעה, אין באמור כדי להשליך על ענייננו, וזאת בשים לב לסייג אשר נקבע במסגרת סעיף 147(א)(3) לפקודה ולפיו בנסיבות דוגמת המקרה דנא, כאשר הנישום הגיש דו"ח והמשיב מצדו לא אישר את השומה או הוציא שומה לפי מיטב השפיטה – דהיינו, לא הפעיל את סמכותו לפי סעיף 145(א)(2) לפקודה – הרי שהסמכוּת לפעול לפי הוראות סעיף 147 ולתקן את השומה היא רק במקרה בו ההרשעה היא לפי סעיפים מפקודת מס הכנסה המפורטים בסעיף 147(א)(3).
אין מחלוקת, ציינה השופטת, כי המערער לא הורשע בהתאם לסעיפים אלה ועל-כן לא עָמדה למשיב סמכות לקבוע שומה בעקבות הרשעת המערער, שנים לאחַר שחָלף המועד להוצאת שומה לשנים שבמחלוקת.

תשומת לבכם לניתוחה של השופטת הוד בנושא תחולה למפרע של דברי חקיקה, פס' 45 לפסק-הדין ואילך.