מחיקת טענות בנימוקי הערעור עקב הרחבת חזית

ביום 26.8.2021 ניתנה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין מנדלסון תשתיות ותעשיות בע"מ.

תמצית העוּבדות הרלבנטיות היא כדלקמן:
ביום 10.1.2020 הגישה המערערת הודעת ערעור על שומה בצו שהוּצאה לה על-ידי המשיב (פקיד-שומה חיפה) לשנת-המס 2014.
הצו האמור הוּצא למערערת בקשר לעסקה שבמסגרתה מכרה המערערת את מלוא החזקותיה בחברה בת בארה"ב ("חברת הבת").
בדיווח שהגישה המערערת על רווח ההון שנצמח לה דיווחה המערערת על רווחים ראויים לחלוקה (כמשמעותם בסעיף 94ב לפקודת מס הכנסה) שנצברו בחברות שבבעלות חברת הבת ("החברות הנכדות"), וזאת בהתבסס על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין דלק הונגריה (ע"מ 28212-11-15).
לעומת זאת, החלטה המשיב בצו נסמכה על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין כור סחר בע"מ (ע"מ 23488-01-18).
ביום 26.1.2020, מספר ימים לאחַר שהוגשה הודעת הערעור, ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין דלק הונגריה (ע"א 8511/18), בגדרו התקבל הערעור שהוגש על-ידי פקיד-שומה נתניה ונקבע, כי חברה ישראלית המוֹכרת מניותיה של חברה זרה אינה זכאית להחיל את הוראות סעיף 94ב לפקודה, שכּן רווחי החברה הזרה אינם מהווים בגֶדר רווחים "שנתחייבו במס" כאמור באותו סעיף.*

* למַעבר למבזק בעניין זה, לחצו כאן.

ביום 1.6.2020 הגישה המערערת את ההודעה המפרשת את נימוקי הערעור מטעמה, בגדרהּ טענה, כי חֵרף הלכת דלק הונגריה יש להחיל בעניינה את הוראות סעיף 94ב לפקודה, שכּן חברת הבת והחברות הנכדות הן תושבוֹת ישראל לפי מבחן הַשליטה והניהול.
בעקבות זאת, הגיש המשיב ביום 25.6.2020 בקשה לבית-המשפט להורוֹת על מחיקה מההודעה המפרשת את נימוקי הערעור של כל טענות המערערת בדבר תושבוּת ישראלית של החברה הבת והחברות הנכדות. זאת, מהטעם שמדובר בטענה חדשה שנטענה לראשונה ובניגוד לדין רק בשלב הערעור ומשכך מהווה הרחבת חזית אסורה. כך, לטענת המשיב, מדובר בחוסר תום לב קיצוני תוך עשיית שימוש לרעה בהליכי משפט ועל-כן יש להחיל את דוקטרינת ההשתק השיפוטי כפי שנפסק בעניין רובומטיקס (רע"א 1830/14).
לעומת זאת, המערערת טענה, כי סוגיית התושבוּת הישראלית של חברת הבת והחברות הנכדות הייתה "מונחת על השולחן" כבר מראשית דיוני השומה.

בית-המשפט, מפי השופטת וינשטיין, קיבל את בקשת המשיב (קישור להחלטה).

השופטת וינשטיין קבעה, תוך שהיא נדרשת לפסק-הדין בעניין רובומטיקס, כי טענת התושבוּת הישראלית – שהיא, בעיקרה, טענה עובדתית המציגה בסיס אחר לטיעון בהשגה (להבדיל מהוספת מסמך או נימוק שיש בו כדי לבסס ולהצדיק את העֵמדה שהובאה בדיון בהשגה) – לא הועלתה ולא נדוֹנה לא בשלב א' של השומה ואף לא במסגרת הדיון בהשגתה של המערערת וכי האחרונה אינה זכאית להיכנס בגִדרי החריג לכלל לפיו בית-המשפט בערעור מס יבחן את החלטת המשיב בהשגה לאור הטיעונים, המסמכים והאסמכתאות שהובאו בפניו בשלב ההשגה ואין מקום לאפשֵר לה לטעון לראשונה את טענת התושבוּת הישראל במסגרת הערעור.

לדבריה, נסיבות המקרה דנא הן בדיוק הנסיבות אליהן התייחס בית-המשפט העליון בעניין רובומטיקס, בהזהירו מניצול לרעה של מתן אפשרות להעלאת טענות חדשות בשלב הערעור, ולמעשה מדובר אף במקרה קיצוני עוד יותר מהנסיבות שנדונו באותו עניין.

על-כן, קבעה השופטת וינשטיין, כי בין אם על-פי דוקטרינת ההשתק השיפוטי (וראו בעניין זה, פס' 69–70 לפסק-הדין) ובין אם בהתאם להלכת רובומטיקס, אין מקום להתיר למערערת להעלות את טענת התושבוּת הישראלית בנימוקי הערעור; וכל הטענות המצויות בהודעה המפרשת את נימוקי הערעור שעניינן תושבוּת כאמור תימחקנה ולא תהווינה חלק מגֶדר המחלוקת בערעור דנן.
עוד קבעה השופטת, כי המערערת תישא בהוצאות המשיב ובשכ"ט עו"ד בסך 35,000 ש"ח.